המלך האחרון של סקוטלנד

אליסדייר גריי הוא סופר וצייר סקוטי, תושב גלזגו, שלדעת מעריציו הנלהבים (למשל וויל סלף, או חברי ההרכב בל אנד סבאסטיאן) נמנה על גדולי הספרות האנגלית של זמננו. אבל רק מעטים יחסית מכירים אותו או שותפים לדעה הזאת. נתקלתי בו באקראי באמצעות ספרון קטן בשם "מכתבים מאימפריה מזרחית" בהוצאת פינגווין – יצירת מופת קטנה, לדעתי, שתרגמתי להנאתי, כי נדמה לי שאני שייך לקהל מעריצים זעיר במיוחד ואף אחד אחר כאן לא ממש מתעניין בו.

יצירתו המרכזית של גריי היא רומן בארבעה חלקים, "לאנארק" – פנטסיה אוטוביוגרפית אפלה, שכתיבתה ארכה 35 שנה. הוא פורסם ב-1981 והפך כמעט מיד למעין קלאסיקה. לא מכבר גיליתי שיש לו בלוג, שם התפרסם המערכון שלעיל. גיליתי גם שהביוגרף הרשמי של גריי הוא סופר צעיר בשם רודג' גלאס, מתפוצת גלזגו, שבילה איזה קיץ רחוק במחוזותינו.

כל זה – לכבוד ביקור מתוכנן בממלכה, כולל גלזגו, שעלתה לכמה דקות לכותרות בגלל פיגוע. בבוא העת אולי אעלה תמונות ורשמים.

הצינורות

מאת אלאסדיר גריי

סצנה: פנים של פאב קטן באזור יוקרתי, דוגמת ה"ווי יוביקיטוס צ'יפ". ברמנית, לקוח שגרתי, וקלטי ממוצא אסיאתי.

הברמנית עושה משהו שברמניות עושות, כמו ייבוש כוסות. הלקוח קורא את מוסף הספורט של עיתון ידוע.

לקוח: (מבלי להרים את עיניו מן העיתון) את מכירה את אחי, האמן?

ברמנית: כן.

לקוח: : הוא לא סתם אמן עכשיו. הוא מנהל ראשי של תחום האמנויות בכל לַאנַרְקְשֵייר. הוא זיין כמעט כל אישה במחוז לאנארק. (מרים את עיניו מהעיתון) הוא זיין אותך?


ברמנית: לא.

לקוח: מאיפה את?

ברמנית: דַאמְבֶּרְטוֹן.

לקוח: אז זאת הסיבה. (ממשיך לקרוא) הוא גם מתעסק בנדל"ן.

ברמנית: כן?

לקוח: מכירה את הבית הזה בפינה של רחוב בּוֹגְהֶד ורחוב שריף ארווין סמית? זה שלו.

ברמנית: מקום מעולה.

לקוח: כן, מקום מעולה. הוא מילא אותו עד התקרה באסלות, ניאגרות וכל מיני מוצרי אינסטלציה.

ברמנית: ראיתי אותם דרך החלונות.

לקוח: לא תראי אותם יותר. הוא סייד את כל החלונות מבפנים.

נכנס אדם בעל צבע עור שחום במקצת, לבוש בבגדים סקוטיים מסורתיים של אזור ההיילנד. הוא חובש טורבן סיקי עטור שתי נוצות תרנגול שחורות המוצמדות אליו בעזרת מכבנה מאבן גביש, והוא אוחז גרזן "לוֹכְבַּאר" בגודל שניים וחצי מטר, או חרב-פיפיות. האחרים אינם מקדישים לו תשומת לב כלשהי שעה שהוא משעין את הגרזן הענק על הקיר ליד הדלת, או מתקדם לעבר הדלפק ומניח עליו את החרב .

הקלטי: (קול ברור ורך, במבטא של מערב-ההיילנד) וויסקי-מאלט חגיגי של החודש, בבקשה.

הברמנית מוזגת כוס, מניחה אותה מולו. הוא מניח מטבעות על הדלפק, מרים את הכוס.

הקלטי: העודף בשבילך. סלאנג'אי וואור. ( הוא מרוקן את הכוס בלגימה אחת) מישהו כאן שמע את החדשות הגדולות?

הלקוח: (לא מרים את עיניו מהעיתון) אם אתה רוצה לספר לנו שסכר ברומילאו התמוטט והמים העולים הופכים את גלזגו לקבוצת איים, אל תבזבז אוויר. ידענו כבר לפני חודשים שזה יקרה.

קלטי: וזה באמת קורה, אבל אלה לא החדשות הגדולות. הנסיך נחת! זה לא מעניין אף אחד.

קלטי: (ביתר עוצמה) אני אומר לכם, הנסיך נחת!

ברמנית: (בנימוס) איזה נסיך?

קלטי: הנסיך צ'רלס וינדזור קסאבייה סובייסקי סטיוארט העשירי, מלכנו מאז ולעולם.

ברמנית: האמת היא שאני לא מתעניינת בפוליטיקה בזמן האחרון.

לקוח: (מביט לרגע למעלה) מאיפה הקריצו את הנסיך הזה?

קלטי: הוא היה איתנו כל חייו, אבל הורחק מירושתו החוקית ע"י ראשי ממשלה בוגדניים שזממו יחד עם הכלבה הזקנה שקוראת לעצמה אליזבת השנייה מלכת בריטניה. כל הרעיון הזה של ארצות-הברית של בריטניה מגיע מאחד מאבותיה, ג'יימס סטיוארט השישי מסקוטלנד, והראשון מאנגליה. אתם לא יודעים שבית המלוכה ההאנוברי טוען לכתר הבריטי בגלל הקשר הסטיוארטי שהמלכה ויקטוריה הייתה כה גאה בו? המלכים מהנובר, שהתביישו בדם הגרמני שלהם, שינו את שמם לוינדזור במלחמת העולם הראשונה. הנסיך צ'רלס עקר כל זכר להם בכך שהזדהה לחלוטין עם שושלת סטיוארט. כן! על הסקוטים כולם לקום כעת ולהפוך את הנסיך צ'רלי למלך החוקי היחיד של סקוטלנד, אנגליה, אירלנד, פולין וצפון אמריקה.

לקוח: (חוזר לעיתון שלו) אם היה לכם, כל מבקשי המקלט הפוליטי, קצת שכל, לא הייתם מתערבים בפוליטיקה.

קלטי: (קול רגוע עד סכנה) מבקשי מקלט פוליטי. אתה מתכוון לצבע העור שלי.

הלקוח: זה בולט לקילומטר.

קלטי: אני מודיע לך שנולדתי נתין של האימפריה הבריטית. אבי לחם בשתי מלחמות עולם. ב-1950, השנה שבה נהריתי, בארמון בקינגהאם, המלך ג'ורג' החמישי הצמיד לו מדליה לחזה, עבור אומץ יוצא מן הכלל במעבר חַייבָּר. קצת אחר כך הוא נשא לאישה את אימי, ממשפחת מקטאביש מהאיים. מאז אני עובד את האדמה בחלקת אבותיי במו ידי, ולך יש את החוצפה לקרוא לי מבקש-מקלט?

לקוח: אני באמת שמח שהאימפריה הבריטית נתנה לך סיכוי בחיים, אבל האמת היא שאנשים כמוך מדללים את הטוהר של התרבות הסקוטית כבר שנים וכבר הספיק לנו מזה – בכל אופן כאן בגלזגו.

הברמנית והקלטי מדברים כמעט יחד.

ברמנית: איזה תרבות סקוטית?

קלטי: מה זה בדיוק אנשים כמוני?

לקוח: (מתחיל בנינוחות, אל הברמנית) התרבות הסקוטית נתנה לעולם את התנ"ך הפרוטסטנטי, מנועי קיטור, תאורת גז, חצץ לסלילת כבישים, מעילי מקינטוש, טלגרף חשמלי, טלוויזיה, פניצילין, שימורי מרק קמפבל ובורגר-קינג של מקדונלד. (אל הקלטי, בהתרגשות גוברת) מבקשי המקלט מדללים את התרבות הגאה הזאת מאז שהגיעו לכאן הזרים עם הגלידה הדקדנטית שלהם, וחנויות פיש-אנד-צ'פס, ואז באו היהודים, ההודים, הפקיסטנים, הצהובים, הסרבים והקרואטים. כל אומה קטנה דפוקה וטיפשית שאנחנו מנסים ללמד לקח באמצעות הפצצות מביאה הנה גל חדש של מבקשי מקלט שדוחקים את המזון הטבעי והמקומי שלנו עם המסעדות הזרות המטונפות שלהם, עד שסלמון סקוטי, בשר טלה סקוטי, בקר אַנְגוּס מאֶבֵּרְדִין, הַאגִיס, נקניקיות-דם ובשר-אייל מההיילנד – כולם מיועדים עכשיו רק ליצוא. בוא נשנה את הנושא. (בשקט, לברמנית) היא טלפנה שוב אתמול בלילה.

קלטי: להוט להשיב, מרים את ידו אבל זוכה להתעלמות עיקשת.

הברמנית: אשתך?

לקוח: אמרה שהיא עוד אוהבת אותי. בתשוקה. אין לה מושג מה זאת תשוקה. היא פריג'ידית. אף פעם לא הגיעה לאורגזמה. היא הייתה שתויה, אלא מה. אלכוהוליסטית.

ברמנית: (בנימה בלתי מחייבת) חשבתי שהיא כבר התגברה על זה.

מרחוק נשמע קול של להקת חמת-חלילים מנגנת את “Wha Daur Meddle wi’ Me”.

לקוח: אלכוהוליסטים לא משתנים לעולם. היא יושבת ולא עושה כלום חוץ מלהסתרק ולנגב את הפסנתר שלה.

ברמנית: ג'טה ספוטיסווד עוד נפגשת איתה.

לקוח: אלוהים יודע למה. (מרים את קולו כדי לגבור על המוזיקה המתחזקת) מה קורה שם?

קלטי: (לופת את חרב-הפיפיות או הגרזן הענק שלו) אמרתי לכם! הנסיך נחת!

לקוח: (בקול עוד יותר רם) למה מישהו צריך לנגן לכבוד אפס סוג ב' כמו הנסיך מווילס?

ברמנית: (בכעס) תסלח לי אבל ככה לא מדברים!

קלטי: (צועק מעל צליל חמת-החלילים) ידידי, עברת שטיפת מוח בידי העיתונות הקפיטליסטית, הלועגת לאדם על כך שהוא אוהב עצים, ארכיטקטורה עתיקה וגברת נעדרת-זוהר ממש כמוהו! האדם היחיד הראוי לייצג את כולנו! אני לא היחיד שיצא לסייע לאחרון בני סטיוארט לגאול את ממלכתו!

הקלטי ממהר החוצה. כעבור רגע נשמע קול מים רבים ניתזים ואחריו הגניחה של חמת-חלילים המתרוקנת בחופזה. הלקוח בוהה בברמנית המביטה בסף הדלת, שמתחתיו מופיע זרזיף מים דק.

ברמנית: המים נכנסים. בקרוב נצטרך ללכת.

לקוח: (בפילוסופיות) איי, השפלה הסקוטית תהיה בקרוב מתחת למים. זה רק זרם קטן – עשר או חמש עשרה דקות עד שיירטבו לנו הרגליים. זמן לחפוז. ויסקי בבקשה. קחי לך אחד על חשבוני. (מניח את הכסף)

ברמנית: תודה. (מוזגת שתי כוסות). אתה תעבור להרים?

לקוח: אם יהיה מקום. האנגלים קונים שם בתים. אי אפשר לא להעריץ את ראיית הנולד שלהם! אנשים עם כסף תמיד מקדימים אותנו בכמה צעדים.

ברמנית: למה הם לא בנו סכרים? תראה, הולנד נמצאת מתחת לפני הים כבר מאות שנים והם לא מוצפים.

לקוח: זה עניין של כלכלה, יקירתי. האימפריה הבריטית הייתה פעם המשטרה של העולם, כך שלא היה לה זמן לחקלאות מקומית. עכשיו הינקים לקחו את העבודה הזאת והם צריכים את תמיכתנו כדי להציל את העולם מטרוריסטים שלא חולקים את הערכים הדמוקרטיים שלנו. בואי נשתה עוד אחד לדרך.

האורות כבים בקול נפץ גדול ונשמע צליל ארוך ונורא של מים מתפרצים.

סוף.

אולי תרצו לקרוא גם את:

5 תגובות בנושא “המלך האחרון של סקוטלנד”

  1. בל אנד סבסטיאן לא צמד. נדמה לי שהם שבעה, או שהם היו שבעה וחלק עזבו.

  2. חייתי שם שלוש שנים באמצע שנות התשעים אז אני מרשה לעצמי להמליץ לך עליה. סקוטלנד קסומה- החופים המערביים העוצמתיים, ההיילנדס, החופים המזרחיים על כפרי הדייג שלהם- אל תשכח פיש אנד צ'יפס טרי בצהריים בכפר כזה, אדינבורו המדהימה אבל גלזגו היא עיר לא פחות מדהימה עם חיי תרבות אמנות ועושר ארכיטקטוני עצום. תסתובב הרבה ברגל, תסתובב ליד נהר הקלייד, בכל שתי וערב הרחובות עד למעלה ותשתדל לא להגיע לשיכונים נידחים. צריך להקדיש לעיר לפחות יומיים, תאכל האגיס במסעדה טובה ותאכל דיפ פרייד האגיס בפיש אנד צ'יפס טוב כמו אחד שנקרא קינגס קפה ליד סוקיהול שהוא אחד מהרחובות הראשיים. ואם אתה אוהב מוזיקה אז זה המקום ומרוכזים במרכז העיר כמה אולמות של הופעות רוק מעולים ויש כל הזמן מופעים קטנים וגדולים וגם ג'אז ופולק. תיהנה ותדווח.

  3. אנחנו דווקא כן יודעים, כמובן. קוראיו האינטליגנטיים של שץ יודעים את ההיסטוריה של האיים הבריטיים – פוליטית, חברתית ותרבותית – על פה, מלמעלה למטה ובכל סדר אחר שיעלה אדם בדעתו.

השאר תגובה