קפה, כמו כל דבר, הוא עניין פוליטי. בארצות המערב הנאור אפשר לקנות קפה משובח מחוות קואופרטיביות שבהן, כך לפחות רוצים שנאמין, נהנים העובדים מתנאים טובים, שותפות ברווחים ופנסיה. בארץ טרם נתקלתי בקפה אתי, ולכן אני קונה תערובת "סופר-מוקה" בקפה אווא בעיר התחתית ומקווה שרמת הניצול והשעבוד שאני שותף לה בעל כורחי מדוללת ומוחלשת במקצת, מפני שהקפה מגיע מארצות שונות.
אבל הסבל האנושי הוא נושא שכבר מוצה, כידוע. ועם זאת, אין גבול להפתעות: לפני שנה ומשהו נחשפתי להיבט מרתק נוסף הקשור לקפה. כמו כל פריק של קפה התנאיתי בידיעה שהקפה הטוב – והיקר – ביותר צומח על מורדות ההרים הכחולים של ג'מייקה; ואז הגיעה לאזני השמועה שהיאפים העשירים באמת בקליפורניה שותים קוֹפִּי לוּוַאק אינדונזי ב-5-6 דולר לספל.
הסיפור נשמע כמו אגדה אורבנית לכל דבר: בסומטרה, יאווה וסולאווסי שבאינדונזיה חי לו בעל חיים דמוי חתול, סיבט [civet] שמו. Palm civet ליתר דיוק. השונר הזה ניזון מפירות הקפה, והוא ידוע בבררנות האנינה שלו: רק הפירות הבשלים ביותר, בשלים בדיוק במידה הנכונה, ייכנסו אל פיו. החיה המתוקה מעכלת את ציפת-הפרי ומותירה את הגלעין, שאינו אלא פול-הקפה, המוכר לנו ממכונות האספרסו המהבילות של בתי-הקפה החביבים עלינו. פולי הקפה נפלטים להם בדרך הטבע, בתוך גללי הסיבט, נאספים ע"י אינדונזים חדורי תשוקת נקם במנצלים הקולוניאליים, (ראו תיבה) נשטפים, ונמכרים תמורת עד 300 דולר לפאונד בחוף המערבי של ארה"ב.
הדבר ששכנע אותי, כמעט מעבר לכל ספק, שמדובר בבדיה משעשעת כששמעתי על כך לראשונה, היה ציון שמו המדעי של היצור שהתסיסה בתוך מיצי-המעיים שלו גורמת לקפה להפוך "סירופי, עשיר, מתקתק": Paradoxurus hermaphroditus. ואז עשיתי חיפוש בגוגל, הגעתי לאתר של מוזיאון הסמית'סוניאן, וכמעט בניגוד לרצוני השתכנעתי שהכל אמת לאמיתה.
קוֹפִּי לוּוַאק נידון, ברמות שונות של שעשוע, עויינות, פליאה וחוסר אמון, באתרים שונים של חובבי קפה; כמות הבדיחות סרות-הטעם שעניין כזה יכול להפיק היא כמובן אינסופית. עדויות אישיות קובעות שהקפה אכן משובח, אבל איש אינו בטוח בעניין בקרת-האיכות של המוצר: האם הוא טהור לחלוטין, וכל גרם אכן חלף דרך פי-הטבעת של הפרדוקסורוס הרמאפרודיטוס? הסוחרים טוענים שהם עובדים על פי עקרונות של אמון. אגב, חובב קפה אחד טוען שמדובר בפולי קפה מזן רובוסטה, שהוא בפירוש זן נחות בטיבו בהשוואה לזני הערביקה, מה שמגביר את החשד שמדובר בהייפ (יש כבר מילה עברית?) ולא באיכות אמיתית.
לא מצאתי הרבה התייחסויות ללואק עצמו, פרט לעובדה שזוהי חיה חשאית שרק מעט ידוע עליה, והיא אינה ממשפחת החתוליים, אלא קרובה לנמיה. האם על מנת להשיג את גלליו צריך לכלוא אותו? והרי ללא ספק הוא חייב להוותר חופשי ללקט את דובדבני-הקפה, כפי שמכונים הפירות בעגה מקצועית. על כן סביר להניח שגורלו שפר עליו, בהשוואה להתעללות שהיא מנת חלקו של קרוב משפחה, הסיבט האתיופי: בחוות מיוחדות מוחזקות החיות הללו בכלובים, בתנאים איומים, על מנת לחלוב מהן את ההפרשה, תסלחו לי, שהן מפיקות מבלוטת חיץ-הנקבים שלהן, בתהליך מכאיב ואכזרי במיוחד. מייצרים מזה שאנל 5. וגם בשמים של קארטייה ולאנקום. אני לא צוחק.
|
|
עוד שתי אסוציאציות חופשיות באותו עניין, כלומר קפה-אינדונזיה-ניצול: "
לא להיות אניני טעם. שתו נס קפה.
שנותנים לך לאכול חרא לאורך זמן, אתה מתרגל לזה ובסוף עוד קובע שזה טעים.
אבל עד שאני לא טועם בעצמי, אני מסרב להאמין לסיפור הזה.
🙂
הרמפרודיט?
על מה ולמה זכה לכינוי הזה?
אבנר, אולי נייסד תנועה להצלת
הסיבטים ההרמפרודיטים? 🙂
אם לטעום או לא לטעום.
נס-קפה לא אשתה. עדיף כבר תה.
רונית, אין לי מושג מה מקור/סיבת השם המוזר שניתן לו. לא מצאתי התייחסות לכך
אני יודע ששמות עבריים של צמחים ובעלי חיים נטבעו ע"י מיטב סופרינו ומשוררינו שישבו בועדות מיוחדות והגו את חיננית הבתה, צחנן מבאיש, עבדקן הרעמה, עגולשון שחור גחון, סוסא גיבן ועוד ועוד.
אני כבר שנים טוען שהנס קפה מקופסאות הפח של עלית הוא הגללים עצמם. אמנם בתאוריה שלי מדובר בחתולים ארץ ישראלים מצויים (מזן ה-פסס… קיצי קיצי קיצי…) אבל אם תיקח את יצירותיהם המופלאות המעטרות כל ארגז חול וכל גינה של בנין מגורים ותטחן דק דק דק, בחיי שלא תרגיש בהבדל.
חתולים מכסים! אבל תחת כל עץ רענן צומחות ערימות ריחניות של כלבים ושום קנס לא מרתיע את בעליהם.
לגבי טעם הנסקפה המצוי והאובססיה של ישראלים כלפיו, זאת אכן תופעה הראויה ללימוד מעמיק.
להלן ההסבר, לא מעמיק, אך מדויק:
הרגל.
ישנם הרבה מאכלות ומשקאות בתבל, שקשה להסביר את הפופולריות שלהם בדרך אחרת.
כבר שנים שאני טוענת שזה הכי דומה למים של תירס מקופסא.