פולמוס עם לשון בלחי * (פוסט ציוני)

קורא "הארץ" בשם אדם חפרי ירד עלי בתגובה למשפט שאמרתי בשבוע שעבר, בעניין גיבור "יוליסס", בלום, ציונות וחתולים. אמרתי שבלום אוהב חתולים, נקודה שאין לה דבר וחצי דבר עם ציונות. "הגם שהעמדה הזאת לגיטימית כנראה, מדובר לטעמי בטעות מרה, המגלה חוסר ידע בטיבם של חתולים וציונות כאחד." כותב חפרי. "לחתולים," הוא ממשיך ואומר, "נודע חלק בציונות האגררית ובציונות האורבנית כאחד. חתולים ליוו את חלוצי כנרת, סג'רה ותל-חי בלילות הדמדומים של הקדחת, כפי שליוו את לאה גולדברג, את אלתרמן ואת אלכסנדר פן בלילות הנים-לא-נים של תל-אביב."

האמנם? אני סבור שעל פי רוב הייתה הציונות, בכל מופעיה, אדישה לחתולים, או לכל היותר הפגינה כלפיהם גישה תועלתנית, כאל מדבירי-מזיקים בחקלאות; אבל אם נביט רגע בדברים מצד אחר, ונשאל לא מה עמדתה של הציונות כלפי חתולים אלא מה עמדתם של חתולים כלפי הציונות, אני משוכנע – בעקבות שעות ארוכות של שיחות-נפש עם שיפרה, שחתולים, כקולקטיב, הינם אַ-ציוניים במופגן.

עוד ראייה: תוצאות חיפוש בגוגל של השילוב "חתולים וציונות. "


שיפרה מעיינת בספרות ציונית

*לשון בלחי  – אודה למי שיציע בטוי עברי הולם.

אולי תרצו לקרוא גם את:

11 תגובות בנושא “פולמוס עם לשון בלחי * (פוסט ציוני)”

  1. אה, כן, תפסת אותי – השתמשתי במרכאות מניפולטביות. אבל לעצם העניין, החתולים בתוצאות הם מטאפוריים, או לא קשורים לעניין. בקיצור, חתולים לא-שימושיים.

  2. מבטה של החתולה בתמונה נראה דווקא מלא חזון. מבט המזכיר לפרקים את זה הניבט מעיניו של הרצל.

  3. בז, לאחר שקראתי באוזניה (המשולשות) את תגובתו של חפרי, טענה שאין לחתולים דבר עם ציונות, אך יש ויש לה עם פוסטציונות (לדעתה – ולעולם לא לעניות דעתה – זו מילה אחת). להמחשה היא נשאה באוזני הכרויות את תולדותיו הקצרות של שמה: בהתחלה נקרא שמה פטיטה, כתוצר של ההשפעות של הפוסט-ספרדיות על בתי, המכורה ל"המורדים" בעוד אמה מכורה דווקא לשירת ספרד. אחר כך, בהשפעת הפוסט-ישראליות ובהתקף של חזרה למקורות נקרא שמה בָּזוּנָה, כפי שקראה אמי לכל חתולות הרחוב שנענו לקריאה הערבית העתיקה הזו. לבסוף, קוצר שמה לשם האופנתי למדי בָּז, כשם המטשטש את עקבות המוצא ומערבב עוף עם יונק. מה לזה ולפוסטציונות, שאלתי את בז בתום הנאום. היא הנותנת, אמרה החתולה נבונת השפה שלי, שאין קשר. וזהו בדיוק הקשר.

  4. אני יכול רק לומר שלמרות שמה, המעלה על הדעת הגשמה, מורשת וחזון (האין זה שמה של אלופת תנובת-החלב בקיבוצי הבשן 1957/8?) שיפרה היא אסופית, שמציליה העניקו לה את שמה. מוצאה הלאומי עמום כמו השקפותיה האידיאולוגיות.
    ומהי האטימולוגיה של "בזונה"? האם המילה קשורה, כפי שרומז המילון של הנס והר, לגניבה?

  5. תסלח לי מאד
    לחתולים יש תשע נשמות?
    וכמה נשמות יש ליהודי?
    חתולים נופלים על הרגליים?
    והיהודי, מה?
    החתול במגפיים, לא היה תחמן עד כדי תהייה אם לא התערבבו בו במקרה כמה גנים ממוצא שמי?
    אני חושבת שהחתול הוא-הוא הייצוג המדוייק של הנרטיב הציוני. עובדה – נתנו לו לשמור על השמנת ותראה מה נהיה.
    אגב, חיפוש בגוגל בעברית חתול ציונות העלה כשבעים תוצאות.
    (יא מניפולטיבי)

  6. היא מילה שלא שמעו שם, בבבל הרחוקה, ולכן מסתפקת חתולתי בכך שיינקדו נכון את שמה, כדי למנוע טעויות מביכות. יש בה קנאה מסויימת בשפרה, בגלל השם המקראי הטעון, שיש בו יותר מרמז לציונות הדמוגרפית (יש דבר כזה!).
    לדעתי, מניאנה, אכן יש לקנא בהם, בחתולים-הנופלים-על-הרגליים, בעוד שאנחנו, הפוסט-ציוניים, תמיד נופלים מהרגליים.

  7. מכיוון שהחמצתי את הפרק הראשון הפרה-נזיפתי, אולי אני לא אחדש לך דבר, ואם זה המקרה אבקש את סליחתך
    אבל תציץ בלינק הזה
    http://www.milim.org
    בטור המרכזי, בשורה השניה – יש קישורית מעניינת הקשורה לעניין

  8. .קורא ישראלי ב"יוליסס", הקטע הזה מזדקר מיד לעיניו.
    תודה על הלינק. אתר מעניין (נדמה לי שביקרתי בו לפני המון זמן.)

השאר תגובה