הרשת של ג'ויס   על ספרים :::

בתוך הים הגדול של אתרי אינטרנט צריך אדם לדעת בדיוק מה הוא מחפש, וגם אז עלול המצאי הגדול לסחרר ולהסיט מן המטרה. תהליך החיפוש הוא כמובן חשוב מאד - וזו אינה אבחנה פילוסופית - אבל אם מקדישים שעות על שעות לשיטוט חסר מטרה, יש בכך משום החמצה: יש הרבה "מטרות" אינטרנט שכדאי להגיע אליהן ולהשתהות בהן, להתענג על מה שבתוכן - לא רק לחלוף על פניהן בסיור-לתיירים ולהסתפק בהצצה מחלונות האוטובוס הוירטואלי אל האתרים.

דוגמה טובה לשכאלה הוא האתר "WORK IN PROGRES" המוקדש לחייו ויצירתו של ג'יימס ג'ויס. יש לא מעט אתרי ג'ויס אחרים באינטרנט, והאתר הזה, כנהוג ברשת, גם מפנה את המשוטט אליהם. אבל הבה ואצטט מעמוד פתיחה של האתר, שכן זוהי אחת הפעמים שבהן אני חש שלא ניתן היה לנסח את הדברים טוב יותר:
"הטכנולוגיה של ימינו מניעה אותנו לחשוב מחדש ובאופן רדיקלי על המונח "טקסט". ואולם רבים מאלה המכירים את יצירותיו של ג'יימס ג'ויס מכירים בכך שהנוסחאות הטקסטואליות של סוף המאה העשרים אינן לגמרי חסרות תקדים. יצירתו של ג'ויס, העשירה ברמיזות ושופעת השתקפויות עצמיות - או, במונחים של המדיום הנוכחי, מכילה קישורים רבים למסמכים פנימיים וחיצוניים כאחת - הקדימה את מה שמכונה 'היפרטקסט'*. הדחפים האנציקלופדיים של "יוליסס" ו"פיניגנז וויק", דומים לחתירה האינטרנטית לעבר הכללה חסרת גבולות.
הדימוי של רשת העכביש שימש יותר מפעם לתאור עבודתו של ג'ויס, ובאותו דימוי עצמו מתארים את מארג הטקסטים הכרוכים זה בזה, המהווים את הרשת העולמית. 
הכותב הוא ר.קלהאן, דוקטורנט מאוניברסיטת "טמפל" בפילדלפיה. מקימו של האתר. מה יש באתר? אפשר למצוא בו, בין השאר, מפות של דבלין, המאפשרות מעקב אחר מסלול הגיבורים של "יוליסס"; קטעי הקלטה שבהם ניתן לשמוע את קולו החד, הקנטרני לעתים, המתנגן, של
ג'ויס, קורא מתוך 'פיניגנז וויק' (רק משפטים ספורים ); קריקטורות וצילומים של ג'ויס ומתווה של תולדות חייו. ישנם כמובן הטקסטים עצמם - הכתבים הקדושים - אבל העיקר הוא הדיון בהם. אפשר להרשם לקבוצת דיון כזו, ואז לעקוב יום-יום, באמצעות הדואר האלקטרוני, אחרי תהליך שו"ת אינסופי שבו מנתחים חובבי ג'ויס וחוקריו כל פועל וכל שם-עצם ניתוחים סוציו-לינגוויסטיים, אטימולוגיים ואקוסטיים, מבקשים סיוע ומעלים רעיונות. וישנו כתב העת. את ג'ויס - כמו את השאלה היהודית -אפשר לקשר לכל נושא שהוא. גם לתרבות הדיגיטלית, כפי שציטטתי בפתיחה. אולי זהו סימפטום לגילה הצעיר של האינטרנט, אבל נתיני הרשת מרבים לעסוק במדיום עצמו -בוחנים אותו ודנים בו; ומאמר אחד ב -
"JOYCEAN HYPERTEXT STUDIES" עוסק ב"ג'ויס והפרה-היסטוריה של הסייברספייס". נשמע כמו ז'רגון אקדמי מוזר ? אכן כך הוא, אבל זהו מאמר מעניין המאזכר את מרשל מקלוהן (החוזר כעת לאופנה, כשחזון הכפר הגלובלי קורם עור וגידים וירטואליים באינטרנט) ואת ויליאם גיבסון, סופר מדע בדיוני ("בליידרנר", "מונה ליסה" ,"נוירומנסר") אבי המושג "סייברספייס" - ואת הקשר של כולם לג'ויס. ג'ויס, טוען בעל המאמר, שאל את עצמו מה יהיה עתידו של הספר בעולם שהמציא את הקלטת הקול, את הקולנוע, הרדיו, הטלפון, הטלוויזיה; "פיניגנז וייק" תוכנן כך שיחייב כל העת מעורבות של העין והאוזן; זהו ספר העוסק לא מעט במצבו של הספר המודפס בעולם האלקטרוני ומשכפל המציאות שבו אנו חיים.
מאמרים אחרים בגליון הנוכחי של כתב העת עוסקים בנושאים קרובים לאלה. מה שנפלא באינטרנט הוא הגישה הקלה של כל מתעניין לכתב-עת כמעט אזוטרי, בעל התמחות צרה, שאדם מן הישוב, המרוחק מן האקדמיה, לא היה מגיע אליו לעולם.