מי המציא את הצוללת - ולמה?

הצוללת היא המצאה עתיקה למדי. ממציאים מוזרים ניסו לבנות צוללות כבר לפני מאות שנים - לפעמים הם הצליחו, ולרוב לא כל כך. בדרך כלל עשו זאת לצורכי מלחמה, כי לצוללת, המסתתרת מתחת לפני הים, יש הרבה יתרונות בקרב. הצוללות של ימינו, שגם הן שייכות לרוב לצי המלחמתי, משוכללות מאוד - אבל העקרונות שמאפשרים להן לצלול די פשוטים.

אז איך צוללת הצוללת?

צוללת, כמו אונייה, צפה על פני המים; את החוק הפיזיקלי שמתאר איך גופים צפים במים ניסח ארכימדס, שהיה יווני חכם שאהב לשחק באמבטיה. אבל כדי להבין איך היא צוללת, הייתי צריך לשאול את ניב, שהוא איש צוללות ותיק.

ובכן, צוללת בנויה מחלק ארוך וצר, שנקרא "גוף הלחץ", וממכלי צלילה. למכלים יש פתח עליון (הצוללנים קוראים לו "פליטה ראשית") ופתח תחתון. כדי לצלול, פותחים את הפתחים העליונים, מי הים נכנסים דרך הפתח התחתון, והאוויר שהיה במיכלים יוצא מלמעלה; המכלים מתמלאים במים - והצוללת שוקעת.
אבל היא לא יורדת למצולות כמו אוניה טובעת, מפני שכמות המים מבוקרת. הצוללת מכניסה בדיוק את כמות המים הדרושה על מנת שהמשקל הסגולי שלה ישתווה לזה של המים, והצוללת "תרחף" במעמקי הים, כמו ספינת אוויר בשמיים. אחר כך, בעזרת ריקון או מילוי של מיכלים קטנים יותר, מאזנים את משקל הצוללת לפי הצורך - למשל, אם צוללים עמוק יותר, צריך לרוקן עוד קצת מים.

אנשי הצוות שולטים בתנועת הצוללת - בכיוון ובעומק שלה - באמצעות הגאים, שדומים קצת לאלה שנמצאים בשולי הכנפיים של מטוסים.

נשארה רק שאלה קטנה אחת - איך עולים בחזרה מהמעמקים? לשם כך יש בצוללת מיכלים גדולים של אוויר דחוס בלחץ עצום  של 250 אטמוספרות. כשרוצים לעלות, "יורים" את האוויר הדחוס אל אותם מיכלים שקודם התמלאו במים. המיכל מתמלא אוויר, המים נפלטים החוצה מהפתח התחתון, משקלה הסגולי של הצוללת יורד - והיא עולה מעלה, אל פני הים.

בפנים ובחוץ (או: איזה לחץ!)

ללהקת הביטלס (תשאלו את ההורים מי אלה) יש שיר מפורסם ואהוב על צוללת צהובה. בשיר אומר רינגו המתופף שהחיים בצוללת נעימים ונוחים, אבל זה נכון בעיקר לגבי צוללות צהובות. בצוללת ירוקה או שחורה של חיל הים, די צפוף, והמלחים ישנים בשיטת "המיטה החמה": כשאחד במשמרת, אחר ישן במיטה - ואחר כך מתחלפים. תנאי החיים מחייבים משמעת קפדנית ושמירה על המון כללים - כל חריגה מהם יכולה לגרום צרות, אפילו סכנות.
בצוללת אין חלונות, אז איך בכל זאת רואים מה קורה בחוץ? בעיקר בעזרת מכשירים כמו סונאר, וכמובן בעזרת הפריסקופ, שמתרומם ומציץ החוצה בלי שהצוללת תצטרך לצוף.
צוללת דומה קצת לחללית: גם היא צריכה לאפשר לבני אדם להתקיים בסביבה שאינה מתאימה להם. במעמקי הים, כמו בחלל, אין אוויר, קר שם מאוד, ובנוסף, ככל שמעמיקים, גובר לחץ המים. (את הלחץ הזה אפשר לחוש בבריכת שחיה: אם צוללים עמוק, מרגישים לחץ על עור התוף.) הצוללת צריכה לעמוד בלחצים העצומים הללו. "גוף הלחץ" של הצוללת בנוי משום כך ממתכת חזקה מאוד, והוא שומר על הצוות שבתוכו מפני החוץ העוין. ניב, שבזכותו נודעו לי כל הדברים האלה על צוללות, סיפר לי עוד עובדה מדהימה - כשהצוללת יורדת לעומק של כמה עשרות מטרים - גוף הפלדה של הצוללת פשוט מתכווץ, בגלל לחץ המים!
אגב, לצוללת שבה הפליג ניב, שהוא גם אבא של גל, ים ויובל, קוראים "גל". אפשר לבקר את גל (הצוללת, לא הילדה) במוזיאון חיל הים בחיפה, ולראות אותה בגודל טבעי.