התייסרות בשמונה חנקים

חנק ראשון: הנחיתה

חנק שני: נאום הבלן

חנק שלישי: ספורו של הבשלן

חנק רביעי: הציד

חנק חמישי: שיעורו של הבונה

חנק שישי: חלומו של הבורר

חנק שביעי: גורל הבנקאי

חנק שמיני: ההעלמות

An agony in eight fits

Fit the First: THE LANDING
Fit the Second: THE BELLMAN’S SPEECH
Fit the Third: THE BAKER’S TALE
Fit the Fourth: THE HUNTING
Fit the Fifth: THE BEAVER’S LESSON
Fit the Sixth: THE BARRISTER’S DREAM
Fit the Seventh: THE BANKER’S FATE
Fit the Eighth: THE VANISHING

חֶנֶק ראשון : הנחיתה

Fit the First: THE LANDING

בדיוק המקום לכַּרְנָש!" קרא

הבָּלָן, והנחית בזהירות

את צוותו; אוחזם בקצה-שערה

מעל גובה גלי הגיאות.

“Just the place for a Snark!” the Bellman cried,
        As he landed his crew with care;
Supporting each man on the top of the tide
        By a finger entwined in his hair.

"בדיוק המקום לכַּרְנָש!" שנית

זאת אמרתי, וזה מעודד.

"בדיוק המקום לכַּרְנָש! בשלישית:

כל משפט כפול-שלוש הוא אמת."

“Just the place for a Snark! I have said it twice:
        That alone should encourage the crew.
Just the place for a Snark! I have said it thrice:
        What I tell you three times is true.”

הצוות הושלם: הוא כלל בּוּרְסְקִי

בּעל מפעל בָּרְדַסִים -

בּוֹרֵר, אשר בא ליישב סכסוכים -

וּבּרוֹקֶר, שמאי-נכסים.

The crew was complete: it included a Boots—
        A maker of Bonnets and Hoods—
A Barrister, brought to arrange their disputes—
        And a Broker, to value their goods.

בּילְיַארְדֶר אחד, עצום-כּשרון

קיבל את חלקו, ועוד זֶרֶת -

אך בּנקַאי, ששכר טרחתו כְּמִיליון

החזיק בכספם למשמרת.

A Billiard-marker, whose skill was immense,
        Might perhaps have won more than his share—
But a Banker, engaged at enormous expense,
        Had the whole of their cash in his care.

היה גם בּוֹנֶה. תחרה הוא רקם

או צעד לו מצד אל צד:

ותכופות (כך נטען) מטביעה הצילָם -

אם כי איש לא ידע כיצד.

There was also a Beaver, that paced on the deck,
        Or would sit making lace in the bow:
And had often (the Bellman said) saved them from wreck,
        Though none of the sailors knew how.

היה שם אחד לו יצאו מוניטין

כי שכח, כשעלה לספינה,

מטריה ושעון, טבעות, תכשיטים

ובגדים שלדרך קנה.

There was one who was famed for the number of things
        He forgot when he entered the ship:
His umbrella, his watch, all his jewels and rings,
        And the clothes he had bought for the trip.

על מעל ארבעים ארגזים ארוזים

בקפידה, שמו הודפס בבירור:

אבל הוא שכח זאת לומר, ואז הם

השאירום על החוף בלי הרהור.

He had forty-two boxes, all carefully packed,
        With his name painted clearly on each:
But, since he omitted to mention the fact,
        They were all left behind on the beach.

אבדן הבגדים לא היה כה נורא

כששבעה מעילים על שכמו,

ושלושה מגפיים - אך רע מכל רע

 הוא לגמרי שכח מה שמו.

הוא ענה ל"אתה!" או לסתם צעקה כמו

"טַגֵּן לי!" או "קְלֵה לי פֵּאַה"!

ל"איך 'תה קורא לו?!" ו"נו, זהו, מה שמו"!

ובעיקר ל"בֹּא הנה, אַה"?"

The loss of his clothes hardly mattered, because
        He had seven coats on when he came,
With three pairs of boots—but the worst of it was,
He had wholly forgotten his name.

He would answer to “Hi!” or to any loud cry,
        Such as “Fry me!” or “Fritter my wig!”
To “What-you-may-call-um!” or “What-was-his-name!”
        But especially “Thing-um-a-jig!”

ולמי שחפץ במילים קצת בוטות

היו עוד שמות בם כּוּנַה:

חבריו הקרובים קראו לו "פָּמוֹט",

ואויביו "טוּגַנֵי גבינה".

While, for those who preferred a more forcible word,
        He had different names from these:
His intimate friends called him “Candle-ends,”
        And his enemies “Toasted-cheese.”

"צורתו גמלונית - בינתו עמומה - "

(הבּלָן כך העיר, נרגש)

"אבל אֹמץ-לִבּוֹ מושלם! וזה מה

 שצריכים כדי לצוד כרנש"!

“His form is ungainly—his intellect small—”
        (So the Bellman would often remark)
“But his courage is perfect! And that, after all,
        Is the thing that one needs with a Snark.”

הוא צחק עם צבועים וטלטל בחוצפה

ראשו מול מבטם האכזר,

ויצא לטייל, כף-בכף, עם דובה,

"רק למען הספורט," כך אמר.

He would joke with hyenas, returning their stare
        With an impudent wag of the head:
And he once went a walk, paw-in-paw, with a bear,
        “Just to keep up its spirits,” he said.

הוא היה הבַּשְלַן; התברר אחר כך

הבלן התפלץ, האומלל -

שאפה רק עוגות חתונה, ולכך

לא היו חומרים בכלל.

He came as a Baker: but owned, when too late—
        And it drove the poor Bellman half-mad—
He could only bake Bridecake—for which, I may state,
        No materials were to be had.

 

לאחרון ספנים נייחד הערה:

הוא נראה כשוטה הכפר,

אבל מחשבה יחידה בו ניקרה:

"כרנש" - ולכן נִשכַּר.

The last of the crew needs especial remark,
        Though he looked an incredible dunce:
He had just one idea—but, that one being “Snark,”
        The good Bellman engaged him at once.

הוא היה מין שוחט-ובודק; והצהיר

אחרי כשבוע בַּיָם,

שידע להרוג רק בּוֹנִים; אז החוויר

הבּלן וקולו נדם.

He came as a Butcher: but gravely declared,
        When the ship had been sailing a week,
He could only kill Beavers. The Bellman looked scared,
        And was almost too frightened to speak:

אחר כך הסביר, מרעיד קולו,

שעל הסיפון, בעצם,

מתגורר הבונה המאולף שלו

ומותו יגרום לו רוב-עצב.

But at length he explained, in a tremulous tone,
        There was only one Beaver on board;
And that was a tame one he had of his own,
        Whose death would be deeply deplored.

הבּוֹנֶה זאת שמע ועינו מחה,

ומחה וכולו נרעש:

הפתעה מדכאת שכזו מבריחה

כל עונג מציד הכרנש!

The Beaver, who happened to hear the remark,
        Protested, with tears in its eyes,
That not even the rapture of hunting the Snark
        Could atone for that dismal surprise!

הוא בתוקף דרש כי אותו הברנש

בספינה נפרדת יוסע

אבל הבלן התנגד כי חשש

לקלקל את תוכנית המסע.

It strongly advised that the Butcher should be
        Conveyed in a separate ship:
But the Bellman declared that would never agree
        With the plans he had made for the trip:

הניווט הוא חוכמה מסובכת מאוד

גם כשיש רק ספינה יחידה,

וחושש הוא שלא יוכל לעמוד

בעוד משימה כה כבדה.

Navigation was always a difficult art,
        Though with only one ship and one bell:
And he feared he must really decline, for his part,
        Undertaking another as well.

אשר לבונה - אין ספק, הוא חייב

לרכוש בגד חסין-סכין -

כך אמר הבּשלן - ולבטח חייו

בחברה בעלת מוניטין;

The Beaver’s best course was, no doubt, to procure
        A second-hand dagger-proof coat—
So the Baker advised it—and next, to insure
        Its life in some Office of note:

זאת אמר הבנקאי, ומיד ביקש

למכור (במבצע מיוחד)

שתי פוליסות: אחת נגד אש

ושניה לנזקי ברד.

This the Banker suggested, and offered for hire
        (On moderate terms), or for sale,
Two excellent Policies, one Against Fire,
        And one Against Damage From Hail.

ובכל זאת, מאז אותו יום קודר,

כשבודק לצדו הפסיע,

הביט הבונה לכיוון האחר

ונראה ביישני להפתיע.

Yet still, ever after that sorrowful day,
        Whenever the Butcher was by,
The Beaver kept looking the opposite way,
        And appeared unaccountably shy.

חֶנֶק שני:  נאום הבָּלָן

Fit the Second: THE BELLMAN’S SPEECH

הבלן זכה בשבחים עד בלי די -

כה גמיש הוא, רב-חן ועניו!

וכזאת רצינות! הוא חכם, בודאי

זה תכף ניכר מפניו!

The Bellman himself they all praised to the skies—
        Such a carriage, such ease and such grace!
Such solemnity, too! One could see he was wise,
        The moment one looked in his face!
 

הוא מפה של הים בפניהם שָטַח

בלי שום יבשה בקצותיה:

והצוות כולו עלז, כשנוכח

 כמה קל להבין צפונותיה.

He had bought a large map representing the sea,
        Without the least vestige of land:
And the crew were much pleased when they found it to be
        A map they could all understand.

"מה החפץ בקוטב או קו-המשווה,

קווי-אורך, חוגים ותחומים

שמֶרְקָטוֹר המציא?" כך קראו זה אל זה  -

אלה סתם סימנים מוסכמים!

“What’s the good of Mercator’s North Poles and Equators,
        Tropics, Zones, and Meridian Lines?”
So the Bellman would cry: and the crew would reply
        “They are merely conventional signs!

מפות אחרות הן צוּרוֹת צְרוּרוֹת

שוניות ואיים מלוא שטחן!

אך תודות לקברניט - לנו יש את עילית

חכמת הניווט: דף לבן"!

Other maps are such shapes, with their islands and capes!
        But we’ve got our brave Captain to thank”
(So the crew would protest) “that he’s bought us the best—
        A perfect and absolute blank!”

זה היה מהולל ומקסים, אבל

חיש נודע - הקברניט המושלם

מלבד לצלצל בענבל, לא שמע על

שום שיטה לשייט בים.

This was charming, no doubt; but they shortly found out
        That the Captain they trusted so well
Had only one notion for crossing the ocean,
        And that was to tingle his bell.

הוא היה קצת כעוס, אך חילק בלי היסוס

הוראות מביכות עד בלי די.

כשקרא: "הגה שמאלה! שמור על הקוּרְס"!

מה אמור לעשות ההגאי?

He was thoughtful and grave—but the orders he gave
        Were enough to bewilder a crew.
When he cried “Steer to starboard, but keep her head larboard!”
        What on earth was the helmsman to do?

לעתים מוט-ההגה הסתבך בתרנים

הבלן, מהורהר-ארשת,

ציין - זה נפוץ: באקלים משווני

הספינה, איך לומר, "מתכרנשת".

Then the bowsprit got mixed with the rudder sometimes:
        A thing, as the Bellman remarked,
That frequently happens in tropical climes,
        When a vessel is, so to speak, “snarked.”

אך עיקר הצרה התגלעה בהכרח

כשאמר, מצוברח ומאוכזב

שציפה, לפחות, עם רוחות ממזרח,

 לא לשוט לכיוון מערב!

But the principal failing occurred in the sailing,
        And the Bellman, perplexed and distressed,
Said he had hoped, at least, when the wind blew due East,
        That the ship would not travel due West!

אך בתום התלאות הם הגיעו לחוף

עמוסי מזוודות ותיקים:

והצוות היה די אומלל מהנוף

שכלל רק נִקְרוֹת וצוקים.

But the danger was past—they had landed at last,
        With their boxes, portmanteaus, and bags:
Yet at first sight the crew were not pleased with the view,
        Which consisted of chasms and crags.

הבלן, שהבחין במורל ששקע

סיפר, בקול בַּרִיטוֹן

בדיחות ששמר לתקופת מצוקה

אך הצוות המשיך לרטון.

The Bellman perceived that their spirits were low,
        And repeated in musical tone
Some jokes he had kept for a season of woe—
        But the crew would do nothing but groan.

הוא חילק להם גרוג בנדיבות, מלוא הכף

וביקש שישבו למולו

אז הודו שנראה נאדר ונשגב,

 כשעמד ונשא משלו:

He served out some grog with a liberal hand,
        And bade them sit down on the beach:
And they could not but own that their Captain looked grand,
        As he stood and delivered his speech.

"ידידים, רומאים, בני ארצי - האזינו"!

(כמוהם, חובב ציטוטים היה:

הם הריעו "הידד!" ולחייו כוס שתו

 כשחילק לכולם עוד מנה.)

“Friends, Romans, and countrymen, lend me your ears!”
        (They were all of them fond of quotations:
So they drank to his health, and they gave him three cheers,
        While he served out additional rations).

"הפלגנו חודשים, הפלגנו שבועות

(ארבעה באחד, בערך)

ועד כה, ידידי, לא ראינו שום אות

או סימן לכרנש בדרך.

“We have sailed many months, we have sailed many weeks,
        (Four weeks to the month you may mark),
But never as yet (’tis your Captain who speaks)
        Have we caught the least glimpse of a Snark!

הפלגנו שבועות, הפלגנו ימים

(שבעה לאחד, בממוצע)

אך כרנש, שאליו לבותינו הומים -

 לא קצה חוטם ולא נוצה!

“We have sailed many weeks, we have sailed many days,
        (Seven days to the week I allow),
But a Snark, on the which we might lovingly gaze,
        We have never beheld till now!

שמעו, אנשי: ברצוני בו לתת

חמישה סימנים מובהקים

על פיהם תזהו בכל שתפנו את

הכרנש המקורי, החוקי.

“Come, listen, my men, while I tell you again
        The five unmistakable marks
By which you may know, wheresoever you go,
        The warranted genuine Snarks.

אציגם כסדרם: הטעם, כידוע

הוא קלוש וחלול, אך פַּריך;

עם ניחוח עדין של אורות-תעתוע,

 כמו מכנס שקצת צר בַּיָרֵךְ.

“Let us take them in order. The first is the taste,
        Which is meagre and hollow, but crisp:
Like a coat that is rather too tight in the waist,
        With a flavour of Will-o’-the-wisp.

הרגלו לאחר בשינה, הן תודו,

מופרז בהחלט. די לומר

שאת פת-הערבית בין ערביים סועד הוא:

צהריים, ביום המחר.

“Its habit of getting up late you’ll agree
        That it carries too far, when I say
That it frequently breakfasts at five-o’clock tea,
        And dines on the following day.
 

הסימן השלישי: תפישתו קצת איטית

ואם תספרו לו בדיחה,

יאנח, כנתון במצוקה אמיתית,

וחידוד ימלאו מבוכה.

“The third is its slowness in taking a jest.
        Should you happen to venture on one,
It will sigh like a thing that is deeply distressed:
        And it always looks grave at a pun.
 

רביעית, הוא חובב תאי-מלתחה

ונושאם על גבו בלי הפסק.

זה מוסיף - הוא טוען - ליפי הזריחה -

טענה בה ניתן לפקפק.

“The fourth is its fondness for bathing-machines,
        Which it constantly carries about,
And believes that they add to the beauty of scenes—
        A sentiment open to doubt.

חמישית: שאפתנות. ונפנה בהמשך

את שני הסוגים לפרט:

ולהבדיל בין הזן המנוּצֶה, שנוֹשֵךְ

והזן המשֹוּפָּם, ששורט.

“The fifth is ambition. It next will be right
        To describe each particular batch:
Distinguishing those that have feathers, and bite,
        And those that have whiskers, and scratch.

כי על אף שבדרך כלל אין הוא מזיק,

חובתי להיות גלוי-לב:

בחלקם הם בּוגַ'מים - "  וכאן הוא הפסיק

כי פתאום הבשלן התעלף.

“For, although common Snarks do no manner of harm,
        Yet, I feel it my duty to say,
Some are Boojums—” The Bellman broke off in alarm,
        For the Baker had fainted away.

חֶנֶק שלישי: סיפורו של הבַּשְלָן

Fit the Third: THE BAKER’S TALE

העירוהו בתופין, העירוהו בקרח

העירו בחרדל ובצנון –

העירו בריבה ובעצות של תרח -

חדוּ לו חידות הגיון.

They roused him with muffins—they roused him with ice—
        They roused him with mustard and cress—
They roused him with jam and judicious advice—
        They set him conundrums to guess.

כשחזר לחושיו, הזדקף בגניחה

וסיפר את סיפור היגון;

הבָּלָן קרא: "הַס!" דממה, אף צווחה"!

ודנדן, כולו נרגש, בפעמון.

When at length he sat up and was able to speak,
        His sad story he offered to tell;
And the Bellman cried “Silence! Not even a shriek!”
        And excitedly tingled his bell.

היה שקט מוחלט! בלי צווחות ויבבות

אף לא נהימה או שיעול

כשסיפר אותו "הוֹ!" את סיפור היגון

בסגנון של לפני המבול.

There was silence supreme! Not a shriek, not a scream,
        Scarcely even a howl or a groan,
As the man they called “Ho!” told his story of woe
        In an antediluvian tone.

"אבי היה איש ישר, אך רש" --

"תדלג!", הבלן כה  זירז -

"אם החושך ירד, אין סיכוי לכרנש -

אין לנו שנייה לבזבז!"

“My father and mother were honest, though poor—”
        “Skip all that!” cried the Bellman in haste.
“If it once becomes dark, there’s no chance of a Snark—
        We have hardly a minute to waste!”

הוא יבב: "על כל ארבעים השנים

אעבור בשתיקה, עד לעת

בה לקחתם אותי אליכם לספינה

בציד הכרנש יד לתת.

“I skip forty years,” said the Baker, in tears,
        “And proceed without further remark
To the day when you took me aboard of your ship
        To help you in hunting the Snark.

דודי היקר (שעל שמו אני נקרא)

העיר, כשנפרד לשלום – "

"דלג על הדוד!" הבלן קרא

ובכעס עִנבֵּל בפעמון.

“A dear uncle of mine (after whom I was named)
        Remarked, when I bade him farewell—”
“Oh, skip your dear uncle!” the Bellman exclaimed,
        As he angrily tingled his bell.

"הוא אמר לי אז כך" - העניו מכל שח,

"אם כרנש הוא כרנש, זה בסדר.

הוא כלל אינו רע - בתור צלי בקדירה

וטוב להסיק בו החדר.

“He remarked to me then,” said that mildest of men,
        “ ‘If your Snark be a Snark, that is right:
Fetch it home by all means—you may serve it with greens,
        And it’s handy for striking a light.

הוא ניצוד בגביעון - ובדעה מיושבת;

במזלג ותקווה ירדפוהו;

מאיימים על חייו במניה של רכבת;

בחיוך וסבון יכשפוהו - "

“ ‘You may seek it with thimbles—and seek it with care;
        You may hunt it with forks and hope;
You may threaten its life with a railway-share;
        You may charm it with smiles and soap—’ ”

("בדיוק השיטה,"
 הבלן הנועז

להעיר בסוגריים חש,"
בדיוק זו הדרך - כך אמרו לי אי-אז

שבה יש ללכוד כרנש"!)

(“That’s exactly the method,” the Bellman bold
        In a hasty parenthesis cried,
“That’s exactly the way I have always been told
        That the capture of Snarks should be tried!”)

"אבל, בני הקוֹרֵחַ, שמור נפשך:

כי אם כרנשך הוא בּוּגָ'ם -

פתאום, ברכות, תיעלם ואינך,

ושוב לא תיראה לעולם"!

“ ‘But oh, beamish nephew, beware of the day,
        If your Snark be a Boojum! For then
You will softly and suddenly vanish away,
        And never be met with again!’

"וזה הדבר המייסרני בצוּץ

זכר מה שאמר עם מותו:

ולבי - הוא כמו סיר שחלב חמוץ

עולה וגולש משפתו!

וזה הדבר" - " כבר שמענו את זאת"!

אמר הבלן בחימה.

אבל הבשלן ענה: "בכל זאת

זה מה שמטיל בי אימה!

“It is this, it is this that oppresses my soul,
        When I think of my uncle’s last words:
And my heart is like nothing so much as a bowl
        Brimming over with quivering curds!

“It is this, it is this—” “We have had that before!”
        The Bellman indignantly said.
And the Baker replied “Let me say it once more.
        It is this, it is this that I dread!

"בלילות, על דרגש, אחלום: הכרנש

נאבק ונלחם בי בסתר!

אבשלו בקדירה, באותו חלום רע

ואסיק אתו את החדר."

“I engage with the Snark—every night after dark—
        In a dreamy delirious fight:
I serve it with greens in those shadowy scenes,
        And I use it for striking a light:

"אך אם פעם אפגוש בּוּגָ'ם, אני

מיד (לי ברור בהחלט)

פתאום, ברכות, אעלם ואיני

ואת זאת לא אוכל לשאת"!

“But if ever I meet with a Boojum, that day,
        In a moment (of this I am sure),
I shall softly and suddenly vanish away—
        And the notion I cannot endure!”

חנק רביעי: הציד

Fit the Fourth: THE HUNTING

הבָּלַן נראה אוּפִי, את גביניו הוא קימט

"לו רק הקדמת דְבַרֵיךָ!

זה כל כך לא מוצלח להזכיר זאת כעת

כשכרנש כבר ממש בפתח!

The Bellman looked uffish, and wrinkled his brow.
        “If only you’d spoken before!
It’s excessively awkward to mention it now,
        With the Snark, so to speak, at the door!

"אם אתה תיעלם, ידידי, האמן,

זה לנו יגרום צער עז -

אך ודאי זאת ידעת כשלדרך יצאת –

יכולת לומר זאת כבר אז"?

“We should all of us grieve, as you well may believe,
        If you never were met with again—
But surely, my man, when the voyage began,
        You might have suggested it then?

זה כל כך לא מוצלח להזכיר זאת כעת -

נדמה לי שזאת כבר אמרנו".

והאיש ששמו "היי" אז ענה לו בדווי:

"הודעתי לך כשיצאנו".

“It’s excessively awkward to mention it now—
        As I think I’ve already remarked.”
And the man they called “Hi!” replied, with a sigh,
        “I informed you the day we embarked.

"קרא לי רוצח - קרא לי אדיוט -

(לכולם יש חולשות, בוַדאי)

אך אף שמץ ממה שניתן לכנות

התחזות - אינו בין חטאי"!

“You may charge me with murder—or want of sense—
        (We are all of us weak at times):
But the slightest approach to a false pretence
        Was never among my crimes!

אמרתי בעברית, אמרתי בהולנדית

וגם בגרמנית ויוונית:

אבל (זה מביך עד מאד) שכחתי

שאתה מדבר אנגלית"!

“I said it in Hebrew—I said it in Dutch—
        I said it in German and Greek:
But I wholly forgot (and it vexes me much)
        That English is what you speak!”

"מעורר רחמים"! הבלן אמר

פניו נפולות מצער;

"אך כעת, כשסיפרת את שיש לספר

הויכוח הזה מיותר".

“ ’Tis a pitiful tale,” said the Bellman, whose face
        Had grown longer at every word:
“But, now that you’ve stated the whole of your case,
        More debate would be simply absurd.

"את המשך נאומי (הוא הסביר) אאלץ

לשאת בעת פנאי, במחילה.

אך כעת הכרנש לפתחנו רובץ,

 ולצודו - זו חובה נעלה"!

“The rest of my speech” (he explained to his men)
        “You shall hear when I’ve leisure to speak it.