מדריך לסופר הצעיר – חלק ראשון

Disclaimer :

זה לא באמת מדריך לסופר הצעיר, רק אוסף טקסטים שלא הושלם. מנועי חיפוש ומנהלי אתרים שוחרי לינקים שימושיים הפכו אותו ליעד מועדף.

חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי

1.1.1 מכיוון שאני סמכות בלתי מעורערת בנושא סופרים1 צעירים – אני נושא בתואר הזה כבר שנים ארוכות ונראה כי שיני הזמן אינן נוגסות בו כלל – החלטתי לכתוב עבורכם, צעירים השולחים ידם בכתיבה, שתילים רכים בגן הספרות העברית, מורה נבוכים שיוליך אתכם, צעד-צעד, אל תוך מבוכיו האפלוליים של הגן הזה, שאתם שואפים להיות אחד מעצי הסקוויה הנישאים שבתוכו. הדימוי אולי קצת דחוק – שתילים אינם צועדים, רק גננים – אבל אני בסך הכל סופר צעיר; רק אתמול הייתי שתיל רך כזה. מאז עברתי – לא בהצלחה מרובה – את משבר גיל הארבעים, צברתי ידע, משקל וניסיון, פירסמתי עשרות ספרים ומאמרים וזכיתי בפרסים ספרותיים חשובים. כעת בכוונתי לגייס את כל אלה על מנת לפקוח את עיניכם ולחשוף בפניכם את מפת המציאות על טרשיה, ביצותיה, גיאיותיה ופסגותיה.

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd
1.1.2 כמי ששואב השראה מעידן המחשבים המתדפק על כל דלת, אחלק את המדריך שלי לסעיפים ותתי-סעיפים, על פי הנוהג המקובל בתחום ההיי-טק ובעולם העסקים. אין לחלוקות הללו הרבה משמעות או קשר למציאות – או לתוכן של
הטקסט – אבל הפיסקאות ממוספרות וקל יותר לציין מראי מקום.

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd

1.1.3 בנוסף לכך, החלוקה למקטעים קצרצרים הולמת את הקורא האינטרנטי, המורגל בתעריפי תקשורת מופקעים ומוכן להקדיש, אולי, זמן חיבור יקר להורדת סרטון פורנו של 45 שניות במשך שעה וחצי, אבל אין לו על פי רוב סבלנות לקרוא שטיחי מלים ארוכים מעל מסך המחשב; היא הולמת, אם נרחיב מעט את היריעה, את האדם של המילניום השלישי (אני תקווה שגם אתם שונאים את המילה הזאת, "מילניום") המורגל לדחיסת מידע מקסימלית במינימום זמן, להבזקים קצרצרים של גרוי חושי ואינטלקטואלי, לסיפוק מיידי ולהעדר הקשרים היסטוריים והיררכיית איכות. המינוח המקצועי לתופעה הוא "זמן קשב קצר", ובראשי-תיבות לועזיים:SAS .(Short Attention Span)

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd

1.1.3.1 לפני יותר משנה ראיתי תוכנית טלוויזיה על גידול כרוב. היא הופקה במאה אחרת, ושודרה בטלוויזיה בערבית, ולפתע הבנתי כמה רחוק לקח אותנו עידן הבליפים והקליפים הסאונד-בייטס והבייט-סייז, עידן הקצרצרים. בתוכנית דנו בנושא הכרוב מכל היבטיו: חקלאים הציגו את יבוליהם והסבירו באריכות את סודות המקצוע ואופן הפעולה של המכונות השונות; מומחה לבוטניקה דיבר על זני הכרוב השונים, המחלות והמזיקים המאיימים עליו; רופא ותזונאי הסבירו בפרטנות מקסימה את ערכו לגוף האדם. אף פעם לא ראיתי תוכנית כל כך מרתקת! בלי אפקטים, בלי מצלמות מקפצצות, בלי קטיעה של הדובר אחרי חצי משפט, בלי ה"תן לי לגמור" של פורנוגרפיית הטוק-שואוז.

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd

1.1.4 אשר לספרים, יש להם עדיין קוראים רבים, ומספרם המוחלט עולה מן הסתם על כל תקופה אחרת בהיסטוריה. זה כך מכיוון שיש יותר בני אדם – גם מספרם של חובבי רכבות חשמליות ונטיות מיניות חריגות עולה כל העת. אבל באחוזים מתוך כלל האוכלוסיה, זהו מיעוט זניח. (הנתונים מתבססים על תחושות בטן, אבל אין מי שיסתור אותן. מי כבר קורא את הטקסט הזה?)

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd
1.1.5. את תחושת הבטן הזאת ביטאתי כאשר קיבלתי את הפרס ע"ש פטר שוויפרט לגאונים ספרותיים צעירים ומבטיחים עבור רב-המכר ההיסטרי שלי, "לשוט אל השקיעה" (זמורה ביתן,65 ש"ח), בפני קהל מוזמנים של כ-13 איש, שכלל את משפחתי הקרובה, זוג ידידים, הסופר אורי אורלב (אין לי מושג מה הוא עשה שם), דיקן הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית, שניים-שלושה בעלי תפקידים אחרים, וכמה אנשים שתעו במשך שנים במחילותיה התת-קרקעיות של האוניברסיטה עד שהריחו קפה ועוגות ובאו לבדוק במה מדובר. צוות שופטי הפרס לא הגיע לאירוע החגיגי, כמו גם רוב מניינו של עולם הספרות המקומי – עורכים, מולי"ם ורואי-חשבון – שהוזמנו לקחת בו חלק. בנאומי טענתי, בין השאר, שכבר אין קוראים, למעשה: שה"אדם ברחוב" מכיר בממוצע את שמותיהם של שלושה סופרים, שאחד מהם הוא רם אורן, ותו לא; (לא שהאדם
הממוצע קרא את רם אורן, אבל הוא ראה את הערימות בסטימצקי). לעומת זאת, הוא יזכור בקלות את שמותיהם של עשרות זמרים, שחקנים ובדרנים.

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd
1.1.6 אשה אחת, התועה במנהרות האוניברסיטה כבר שתים-עשרה שנה, מתקיימת על שאריות מזון מהקפטריה וישנה בגומחה נסתרת בהיכלי הבטון האדירים, מרופדת כתבי-עת ישנים, מחתה באזני בנימוס בתום דברי. זה איננו המצב לאשורו, אמרה; יש עוד קוראים רבים. סופרים הם עדיין גורם רב-חשיבות והשפעה בחברה. היא חייכה אלי בנעימות ועיניה התכולות מצמצו באור הניאון האכזר. היה בה משהו מרתיע ומושך בה בעת, כמו בכל יצורי-האפלולית הנחשפים פתאום לאור. עוד נשוב אליה.

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd
1.1.6.1 כמובן שהיא צודקת ואני מדבר שטויות: יש עדיין קהל איכותי, בררן, גמיש, דעתני, הומני, ולדני, זהיר, חושב, טרוט-עיניים, יפה, כסוף, למדני, מסור, נוקדני, סוגסטיבי, עירני, פולט נפיחות, צרוב-שמש, קמור, רטנוני, שקוע בשינה, ובעיקר: תרבותי ותאב-דעת, הצובא על חנויות הספרים המובחרות וקורא בשקיקה את מדורי הספרות, והעובדה שאני לא מכיר אותו אישית מדברת בגנותי בלבד.

djttdhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhtgkjhkjrtrdtrtrd
1.1.6.1.1 חלק מהקהל הזה, גיליתי לא מכבר, משתתף ב"פורומים" "וירטואליים" או "צ'אטים" ב"אינטרנט". מדובר בשני משתתפים הלובשים  זהויות שונות, בדומה למשורר הפורטוגזי הנערץ פרננדו פסואה. כולם סוכנים של המוסד, הלוקחים חלק בפרוייקט גדול של לוחמה פסיכולוגית 1.1.7 מצד שני, קולנוע טלוויזיה ומוזיקה ממלאים תפקיד חשוב פי אלף בחייהם הרוחניים של מרבית בני האדם שגדלו במאה ה-20, יותר מכל ספר שהוא, ומכאן שראוי כי סופר שאינו מיזנתרופ גמור יתמקד בכתיבת תסריטים למחזות-זמר בעלי אופי בידורי-דידקטי.

———————————————————————————————–
1. על פי חוק הזדמנות שווה בתעסוקה התש"ן -1983 או משהו כזה יש לראות כל "סופר" גם כ"סופרת". עם זאת חובה לציין שעל פי מחקרים רבים תחומי עיסוק שבהם עולה שיעור הנשים באופן חד מאבדים במקביל מיוקרתם ומעמדם ורמת-ההכנסה בהם יורדת בהשוואה לממוצע במשק

תגובה אחת בנושא “מדריך לסופר הצעיר – חלק ראשון”

  1. "על פי מחקרים רבים תחומי עיסוק שבהם עולה שיעור הנשים באופן חד מאבדים במקביל מיוקרתם ומעמדם ורמת-ההכנסה בהם יורדת בהשוואה לממוצע במשק". אני חייבת לציין שזהו המשפט הכי נוראי ששמעתי מזה זמן רב! מזעזע! הוכחה נוספת שזהו עולם של גברים פחדנים שחשים כל כך מאויימים, ברגע שיש יותר מאישה אחת סביבם, שהם חייבים "להוזיל" את המקצוע. זה כמו ילד בגן שמישהי לוקחת לו את הצעצוע והוא כל-כך מתבאס, אבל הוא לא רוצה להרגיש מובס ואפס שילדה ניצחה אותו, אז הוא אומר "זה סתם צעצוע מאפאן, לא שווה" ואז ערך הצעצעו ירד…

השאר תגובה