שפורסמו בזמנים ומקומות שונים. או לא פורסמו.
דנה פרנק על ״דבש״ בתוכנית ״מה שכרוך״, 25.4.18. דקה 24:45
גירסה קולית – קוראת: יפעת הראבן
ראיון עם ענת שרון בלייס ב"מלים שמנסות לגעת", רשת א', 7.1
לקנייה: "דבש": סיפור מתוך הקובץ
השאלון באתר העוקץ |
עוד קוראים:
Siv30 ב- Goodreads: |
ביום ראשון, 2.4.17 בשעה 20.30
נארח ערב לכבוד הספר "גברים לבנים מתים" מאת אבנר שץ (לוקוס)
בהשתתפות: שירה חפר, עורכת הוצאת "לוקוס"; הסופר אסף שור
הסופר אבנר שץ
התכנסות ב-20.00 ליין ולכיבוד קל. הכניסה חופשית – כולם מוזמנים!
|
|
|
להקת המחול של יסמין ורדימון הופיעה בשבוע שעבר בבית האופרה בתל-אביב, במופע תיאטרון-מחול בשם 7734. ההופעה עוררה מעט תשומת לב תקשורתית, בעיקר בגלל התנגדות של האופרה להשמעת קטע של וגנר בפתיחה. יצירה של וובר הושמעה כתחליף.
בעבודה משולבים קטעים תיאטרליים ומומחזים, ואחד מהם מבוסס על "צלם", סיפור ישן שפורסם בקובץ "אוטוטו"' (זמורה ביתן, עורך: אסף גברון) בשלהי המאה הקודמת.*
אין לי יומרה או יכולת לכתוב ביקורת מחול, אבל היה מרשים מאוד. הקטע "שלי" עבר לגמרי בשלום, לדעתי. הייתי ממליץ בחום ללכת לראות, אבל אין הופעות נוספות באופק.
*אני חושב שאפשר למצוא גרסה מוקדמת של הסיפור ברשת, באתר במה חדשה. הסיפור "צלם" כבר הומחז ב-2008 ע"י תלמידי ניסן נתיב במסגרת הצגה המבוססת על "סיפורי "אוטוטו".
יסמין ורדימון בראיון:
"Besides, there is much more to this piece than Wagner. One part of the piece is an adaptation of a short story by [Israeli-born writer] Avner Shats, 'Photographer.' The story talks precisely about this point, about an artist's right to offend or be insensitive, and his role in society. The context in which it is presented can also apply to Wagner. I feel that the very fact that the subject even arose shows that there is an ongoing discussion about the connection between art and politics, which is a central element in the work. I could have said that I would not put on the show, but I realized that it actually throws a light on the problematic nature of the relationship between politics and art."
המופע הבא של להקתה של יסמין ורדימון – freedom – יהיה בנובמבר בלונדון, ואפשר להזמין כרטיסים. סתם.
—
בין שלל החגים והמועדים שבין האביב לקיץ חוגגים אצלנו במשפחה גם את ה"חג של סבא". אבל הרבה לפני שהפכנו את אבא שלי לסבא, לפני העלייה הרוסית הגדולה, ולפני עוד כמה אירועים מטלטלי עולם, נהגו לציין אצלנו בבית את ה-9 במאי, יום הניצחון. זה היה חג די מחתרתי, למען האמת, ומעטים ידעו על מה מדובר.אבא שלי נמנע ממצעדים, והוא וטרן בלי מדליות, כי עזב את המולדת הרוסית הגדולה לאקלים חם יותר בחיפזון מסוים, ותוך דילוג על ניירת וביורוקרטיה. בילדותנו שמענו סיפורי מלחמה מעטים, וכולם הוגשו לנו כסיפורי הרפתקאות לנוער – בלי זוועות, גופות, רעב ומוות. עלילותיו במלחמה יכולות כמובן לפרנס רומן או שניים, אבל אנחנו שומעים ממנו רק שרשרת של אפיזודות צבעוניות עם פואנטה.
החייל הטוב שץ – שגורש עם משפחתו מסביבות קישינייב אל הרפובליקות של מרכז אסיה במסגרת אחד הטרנספרים הסובייטים הגדולים – גויס בגיל 17 (אמרו לו שבצבא לפחות יש אוכל, ואינטליגנט כמוהו בטח יהיה פקיד) ודי מהר מצא את עצמו בחזית הביילורוסית השלישית, נושא אבטומט ומסייר בחפירות גרמניות.
למזלו הטוב, הרגל שלו קפאה באחד הלילות בתוך המגף הצבאי. הוא פונה לבית-חולים שדה, ובתקופה שהחלים הגיע למקום קצין צעיר ששמו זכור לטוב: קולקולצב (פירוש השם, כנראה, פעמונר). קולקולצב חיפש חיילים, רצוי יודעי קורא וכתוב, ובעלי שמיעה חדה, ליחידת האזנה מודיעינית בהקמה. להמשיך לקרוא יום הניצחון של החייל הטוב שץ / שני מצעדים
אלסדייר גריי הוא סופר סקוטי, יליד 1934. הוא למד ציור באקדמיה לאמנות של גלזגו, היה מורה לאמנות ועסק בציור תפאורות לתיאטרון וציורי קיר. הוא מעטר ומעצב את ספריו. יצירתו הבולטת היא הרומן "לאנארק, חיים בארבעה ספרים", שאותו החל לכתוב בשנות החמישים, אך פורסם רק ב-1981.
נתקלתי בו באקראי: קניתי כמה ספרים משומשים, אחד מהם קובץ דקיק בהוצאת פינגווין, שעל כריכתו דיוקן מוזר ומטריד; הסיפורים הדהימו אותי. הספר אבד לי, ומדי פעם חיפשתי אותו, אבל חלפו שנים עד שהשגתי עותק נוסף, וניסיתי לדלות מעט יותר מידע על גריי ויצירתו.
פורסם בכתב העת מסמרים, גיליון 10
אמא יקרה, אבא יקר,מתברר לי שאני עדיין אוהב אתכם יותר מכל דבר אחר בעולם. אני אוהב את הפמלייה שלי, אבל הם משרתים ואינם יכולים לדבר אלי. אני אוהב את המפקח-על-הספרות, אבל הוא מדבר רק על שירה. אני אוהב שירה, אבל טרם כתבתי אותה. אני אוהב את הקיסר, אבל לא ראיתי אותו מעולם. להמשיך לקרוא חמישה מכתבים מאימפריה מזרחית – מכתב שני
אמא יקרה, אבא יקר,
אני מלא רגשות מבולבלים. ראיתי את הקיסר לפני יומיים. הוא איננו מה שחשבתי. אם אתאר את הכל בזהירות רבה, במיוחד עבורכם, אולי לא אשתגע. להמשיך לקרוא חמישה מכתבים מאימפריה מזרחית – מכתב שלישי
אמא יקרה, אבא יקר, אני חייב לחזור אליכם תמיד, כך נראה. האהבה, הזעם, הכוח הממלא אותי כעת לא ישקטו בטרם ישלחו זרם של מילים אליכם. כתבתי את הפואמה הגדולה שלי, אבל לא את הפואמה שנדרשה. אסביר את הכל. להמשיך לקרוא חמישה מכתבים מאימפריה מזרחית – מכתב רביעי
הערכה ביקורתית של הפואמה מאת המשורר הטראגי בוהו
הקרויה "אי הצדק של הקיסר"
נמסר לאקדמיה הקיסרית של המפקחים, האוניברסיטה בארמון החדש. להמשיך לקרוא חמישה מכתבים מאימפריה מזרחית – מכתב אחרון
[להקליק על התמונה כדי להגדיל]
ציורים: יגאל באום
"גברים לבנים מתים ינער אתכם מהודאות של פייסבוק"
"כמו הכלים הגדולים שנושאים את גיבוריו, הפרוזה של אבנר שץ היא אקס-טריטוריאלית במובן זה שהיא מסוגלת להוציא דמויות ותופעות מהקשרן ולהתבונן בהן במבט אחר…בשילוב של ישירות ועדינות שהופכות אותו לסופר נדיר בשדה המקומי."
"קשה שלא להתמכר ולהידבק באהבה, בחמלה ובתשוקה שלו לדמויות הספרותיות ולמילים שמכוננות אותן. קשה שלא להיסחף איתו למסעות המשונים שלו…כאילו אין שום דבר בעולם חוץ מסיפורים. והוא פשוט מספר-סיפורים, שרוצה לשמח את הקוראים שלו.לשמח. מתי בפעם האחרונה שמענו את המילה הזאת בהקשר ספרותי?"
"פותחים וצוללים לתוך בקע בזמן, עם הרפתקאות ברוח המאות הקודמות, בכתיבה שנונה ומחויכת…שעשועי הספרות כאן דווקא נושאים פירות משובחים ביותר וכל סיפור הוא גילוי ארץ קטנה ומשובבת." [
"הספרות של שץ בהירה, משופעת אנקדוטות ופרטים מחכימים, ובעיקר משעשעת ומשועשעת – מעין זרם תת־קרקעי שרוחש בעדינות תחת הטקסט"
"הפתעה מרעננת וחיננית…משובב נפש…ספר מענג, עם תמהיל מדויק של אמת וסיפור.. משהו בלב נרגע ומתקפל אל תנוחת קריאה שנשכחה. לפעמים האמת היא איתור מדויק של רגע הפקיעה, שבו כל הרכיבים מתגבשים לכדי תבשיל אחיד ומעלה ריח, ולפעמים היא אמת היסטורית.הוא הזכיר לי בעיקר את הסיפורים הקצרים של סופרת קנדית חיה – אליס מונרו. כמו אצל מונרו עתירת הנופים, גם כאן קריאה מרפרפת לא תעבוד.
"מה שמוגש כאירוניה יכול להתברר כמציאות קונקרטית, סיפור מלחמה הופך להיות סיפור אהבה (מהיפים שקראתי בעברית). הספר של שץ הוא מבריק, לא רק בגלל החוכמה והעושר של הסיפורים אלא גם בגלל הגישה...קלות ונונשלנטיות שמייצרת תחושה אינטימית של שיחה בארבע עיניים...אין לי ספק שגברים לבנים מתים בדרכו הבטוחה להיות ספר קאלט. אם חשקה נפשכם בספר מצחיק, מאיר עיניים, לפרקים גאוני, מרגש וכן, מהנה בטירוף. זה הספר." [
"תענוג! אוסף סיפורים מרנינים ומיוחדים, שונים כל כך מתבנית הסדנאות לכתיבה בנוסח האנגלו-סאקסי שהשתלטה על הספרות העברית. הגיבורים - טיפוסים אקסצנטריים מכל הזמנים, הרבה ימאים ושרלטנים, והעברית - ללקק את השפתיים. בקיצור, ממליץ."