מפגש פתאומי וישיר עם יקום רוחני מקביל, שונה באופן דרמטי מהמוכר, טומן בחובו הפתעות מסקרנות. לפני כמה ימים, בנסיבות שלא כאן המקום לפרטן, שמעתי דרשה מפיו של רב צעיר בעל סבר פנים יפות. אני לא שומע דרשות באופן סדיר – בעצם, בכלל לא – אף פעם – אבל על פי הקריטריונים שלי, שאולי הם מחמירים-מעט, הרב לא היה דרשן מן המעולים, וקצת קשה היה לעקוב אחר חוט-מחשבתו שהמריא, התפתל, צנח ופרכס במסלולים לא צפויים, כמו חוט של עפיפון המיטלטל בפראות ברוח, מוטח אל הקרקע ומסתבך לבלי-התר. בכל אופן, שתי תגליות מרעישות עלו מתוך דבריו, אחת נוגעת לאורתודנטיה והשנייה לפרשייה היסטורית נודעת משנות השישים.
קשה לי לשחזר את המהלך הרטורי שהוביל לדיון בשיניים – אני חושב שזה היה קשור ללשון הרע – אבל הרב גילה למאזיניו שליהודים יש 32 שיניים (ל"ב, כמניין הפתילות בציצית, או השנצים בפתיליה) בשעה שלגויים, וזוהי עובדה ידועה, לדבריו, יש רק 31. מכיוון שהקהל הקטן הקשיב בנימוס ולא אכל בזמן הדרשה לא נרשמו מקרים של הקדמת קנה לוושט מחמת ההפתעה, אבל מישהו בקהל – אוקיי, מודה, זה הייתי אני – הקשה קושיה בעניין גרים: האם מי שגויר לחומרה מצמיח שן נוספת? על כך ענה הרב במיומנות שקודם כל, "אין מקשים על הדרשן", ושנית, גרים אינם אלא יהודים עוד מימי אברהם אבינו, וגיורם אינו אלא החזרה של נשמותיהם הטהורות למקורן, או בדומה לכך. כלומר גוי הוא גוי ולנצח יחסר מעט מיהודי ויאלץ ללעוס עם שן אחת פחות. לא היה רופא שיניים בקהל על מנת לגבות את ההצהרה המפתיעה הזאת.
התגלית השנייה נוגעת לפרשה שאזרחים ותיקים זוכרים היטב, אם לא ממקור ראשון אזי מנטייתה התקופתית של התקשורת לחזור ולעסוק בה בימים של מצוקת חומרים: פרשת יוסל'ה שוחמכר, הילד אשר ב-1960 נחטף, כך חשבתי תמיד, בידי סבו, והגיע לחסידות סאטמר בניו-יורק, שם חי עד שנמצא על ידי המוסד. מתברר שהמציאות המקבילה שונה לחלוטין מזו המוכרת לנו, והילד יוסל'ה, או מוישה'לה, שוחמכר הקטן נחטף בידי מחבלים עלומים והוחזק בדירת סתר בלונדון, שאת מיקומה המדויק, כמו גם את שעות הארוחה של החוטפים ופרטים מוכמנים אחרים, גילה הצדיק ובעל הנסים הרב פינטו לאביו של הילד החטוף, וכך התאפשרה החזרתו לחיק קהילת בעלי 32 השיניים ובא לציון גואל.
אני לא סבור שאפשר להסיק איזו מסקנה או להפיק איזו תובנה מכל האמור לעיל, ומביא את הדברים כפי שהם להנאת שוחרי הפלאים הקטנים של עולמנו. אולי יש אי מי בקרב ציבור הקוראים – סוכני מוסד, שינניות או פילוסופים של המדע – שיכולים לשפוך אור נוסף על האמור לעיל, ועל מידת התקבלותן של התזות המעניינות הלו בציבור. חג שמח.