דנה פרנק על ״דבש״ בתוכנית ״מה שכרוך״, 25.4.18. דקה 24:45
גירסה קולית – קוראת: יפעת הראבן
ראיון עם ענת שרון בלייס ב"מלים שמנסות לגעת", רשת א', 7.1
לקנייה: "דבש": סיפור מתוך הקובץ
השאלון באתר העוקץ |
עוד קוראים:
Siv30 ב- Goodreads: |
ביום ראשון, 2.4.17 בשעה 20.30
נארח ערב לכבוד הספר "גברים לבנים מתים" מאת אבנר שץ (לוקוס)
בהשתתפות: שירה חפר, עורכת הוצאת "לוקוס"; הסופר אסף שור
הסופר אבנר שץ
התכנסות ב-20.00 ליין ולכיבוד קל. הכניסה חופשית – כולם מוזמנים!
|
|
|
כְּשֶׁלָּעוֹלָם יָצְאָה
בִּרְחוֹב לְלֹא מוֹצָא
הַכּוֹכָבִים מֶעַל מַבָּט הִשְׁפִּילוּ
מֵרֹב הַעֲרָצָה
הַקּוֹסְמוֹס נֶעֱצַר
הַיְּקוּם הִפְסִיק לְהִתְפַּשֵּׁט אֲפִלּו –
צִיפֹּרֶת לֹא צִיְּצָה
אֶת פִּהוּ לֹא פָּצָה
שׁוּם בָּעַל חַי, מִקּוֹף וְעַד תִּנְשֶׁמֶת
מִפִּיל וְעַד צְרָצַר
מֵהַקַּבְּצָן לַצָּאר
שָׁתְקוּ לִכְבוֹד גּוּרָה אַחַת אִלֶּמֶת –
כֵּן, שִׁפְרָה לֹא קֹרְצָה
מֵחֹמֶר שֶׁנִּמְצָא
עַל קַרְקַע הַמְּצִיאוּת הָרְדוּדָה;
הִיא מִיתוֹס שֶׁנּוֹצַר
שָׁם בַּמִּרְוָח הַצַּר
שֶׁבֵּין הַמְּצִיאוּת לָאַגָּדָה –
הו שִׁפְרָה הַגּוּצָה
חֲתוּלָה נַעֲרָצָה!
שְׁלֵוָה בְּמִטָּתָהּ כְּמוֹ אֶל עַתִּיק
וְאָז פִּתְאוֹם קְפִיצָה
פּוֹצַחַת בְּרִיצָה
כִּי הַמְּקָרֵר נִפְתַּח וְיֵשׁ נַקְנִיק –
סֲגַלְגֶּלֶת כְּמוֹ בֵּיצָה
טוֹרֶפֶת אַמִּיצָה
לוֹכֶדֶת מַקָּקִים וּשְׂמָמִיּוֹת
הִיא אֶת הַכְּבִישׁ חוֹצָה
עִם מֹחַ שֶׁל נוֹצָה
תוֹהַה אִם לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת –
פְּרִינְצֶסָה עָרִיצָה!
לֵילוֹת שְׁלֵמִים רָבְצָה
לְאִמָּא וּלְאַבָּא עַל הָרֹאשׁ,
הוֹי כָּל כָּךְ מְרֻצָּה
נוֹחֶרֶת כְּמוֹ פְּרוּצָה
וְאִי אֶפְשָׁר לִישֹׁן לִפְנֵי שָׁלוֹשׁ –
מַה שִׁפְרָה כְּבָר רוֹצָה?
רַק סְוֶדֶר לִמְצִיצָה
שְׂמִיכָה עָבָה וְגַם תַּנּוּר בַּחֹרֶף
קְצָת עוֹף , חתכ'ת קְצִיצָה
וְאִם זֶה לֹא יָצָא –
לִדְפֹּק לג'וניור קְצָת מַכּוֹת בָּעֹרֶף .
שׁוּם סֶקֶר לֹא מָצָא
גַּם לֹא הַמּוֹעָצָה
לְעִנְיְנֵי דְּבָרִים רַכִּים מְאוֹד
שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּנִמְצָא
לֹא כָּאן, לֹא בַּתְּפוּצָה
פַּרְוָה רַכָּה כְּמוֹ שִׁפְרָה. תְּנוּ כָּבוֹד!
אֶתֵּן לָכֶם עֵצָה
בַּחֹרֶף תְּנוּ קְפִיצָה
לזַּכְיָן השִׁפְרוֹת הַקָּרוֹב
כְּמוֹ עוֹף בְּלִי נוֹצָה
כְּמוֹ פֶּסַח בְּלִי מַצָּה
כֵּן , הַחַיִּים בְּלִי שִׁפְרָה, זֶה לֹא טוֹב –
וְהִיא לֹא מַשְׁוִיצָה
פְּרָסִים הִיא לֹא רוֹצָה
וְלֹא נַקְנִיק אֲוָז וְלֹא שַׁמֶּנֶת
חַפֵּשׂ וְלֹא תִּמְצָא
וְאֵין זוֹ מְלִיצָה
עוֹד חֲתוּלַת-פְּאֵר כָּל כָּךְ מֻשְלֶמֶת .
אפילוג 2014
…כְּמוֹ כֹּהֵן יָצַא
מֶעֶבֵר לָמְחִיצַה
וֶטֶרִינָר בּוֹחֶן כְּלַיוֹת וּמְעִי
וְשִׁפְרָה, כָּךְ מָצַא
חִשְבַה לַה אֶת קִצָהּ –
סוֹף הַגִלְגוּל הַזֶה, הָלֹא-תְּשִיעִי.
עֵין-הֲיְקוּם קָרְצַה:
הֲזְמָן אֳשֶר הֻקְצַה
לִבְנֵי-תְמוּתַּה לִרְווֹת מֵחֳסַדֵיהַּ
חַלָף לוֹ בְּרִיצָה
וּבָאַה יְקִיצַה
מוֹחֶצֶת לֵב, דָוַוה מִגֲעגוּעַ.
להקת המחול של יסמין ורדימון הופיעה בשבוע שעבר בבית האופרה בתל-אביב, במופע תיאטרון-מחול בשם 7734. ההופעה עוררה מעט תשומת לב תקשורתית, בעיקר בגלל התנגדות של האופרה להשמעת קטע של וגנר בפתיחה. יצירה של וובר הושמעה כתחליף.
בעבודה משולבים קטעים תיאטרליים ומומחזים, ואחד מהם מבוסס על "צלם", סיפור ישן שפורסם בקובץ "אוטוטו"' (זמורה ביתן, עורך: אסף גברון) בשלהי המאה הקודמת.*
אין לי יומרה או יכולת לכתוב ביקורת מחול, אבל היה מרשים מאוד. הקטע "שלי" עבר לגמרי בשלום, לדעתי. הייתי ממליץ בחום ללכת לראות, אבל אין הופעות נוספות באופק.
*אני חושב שאפשר למצוא גרסה מוקדמת של הסיפור ברשת, באתר במה חדשה. הסיפור "צלם" כבר הומחז ב-2008 ע"י תלמידי ניסן נתיב במסגרת הצגה המבוססת על "סיפורי "אוטוטו".
יסמין ורדימון בראיון:
"Besides, there is much more to this piece than Wagner. One part of the piece is an adaptation of a short story by [Israeli-born writer] Avner Shats, 'Photographer.' The story talks precisely about this point, about an artist's right to offend or be insensitive, and his role in society. The context in which it is presented can also apply to Wagner. I feel that the very fact that the subject even arose shows that there is an ongoing discussion about the connection between art and politics, which is a central element in the work. I could have said that I would not put on the show, but I realized that it actually throws a light on the problematic nature of the relationship between politics and art."
המופע הבא של להקתה של יסמין ורדימון – freedom – יהיה בנובמבר בלונדון, ואפשר להזמין כרטיסים. סתם.
—
הופיע גיליון קפקא של אורות
יצירתו של פרנץ קפקא, הסופר המובהק של המאה העשרים, לכדה את רוח התקופה ואת מוראותיה. משפטו של יוזף ק., הטירה המתעתעת, גלגולו של גרגור סמסא, אמן הצום, מושבת העונשין – אך גם טקסטים פחות ידועים בכתבי קפקא – משמשים השראה ליצירות בגיליון השישי של אורות.
הגיליון כולל סיפורים, שירה, מאמרים, תרגומים ותצלומים בעקבות קפקא.
מערכת אורות: טל ניצן, יונתן דורי, דינה שטנר info@orot-books.com
משתתפים בגיליון: זהר איתן, רוני אמיר, אלכס אפשטיין, דרור בורשטיין, יעקב ביטון, ריצ'רד בראוטיגן, נוית בראל, נטע גוב, רונן גולדמן, הדס גליקו, אבי דבאח, יונתן דורי, וולפגנג הילדסהיימר, אילנה המרמן, אברי הרלינג, נל זינק, שמעון זנדבנק, נעם כהן, דוד לוין, צביה ליטבסקי, שבתאי מג'ר, עמוס נבון, חוה ניסימוב, טל ניצן, רוני סומק, דניאל עוז, אלישע פורת, יובל פז, לאה פילובסקי, דורית פלג, ענת פרי, ריימונד קארבר, טלי קונס, יורם קופרמינץ, ענבל רווה, אורלי רוזן, אבנר שץ.
תצלומים: נטע גוב, רונן גולדמן, יורם קופרמינץ. תצלום השער: יורם קופרמינץ.
יצירות מתוך הגיליון
להצטרף לדף בפייסבוק
לרכוש גיליונות בהנחה
תרומתי הצנועה: תרגום ל"זכרונות ממסילת קאלדה" מאת נל זינק
בשנת 1914, בימים שבהם כתב את "המשפט", התחיל פרנץ קפקא לכתוב סיפור נוסף בשם "זכרונות ממסילת קאלדה" (Erinnerungen an die Kaldabahn). בסופו של דבר נותר הסיפור בלתי גמור, ורק בשנות החמישים, עם פרסום יומניו ע"י מקס ברוד, הופיע בדפוס, לצד מעט דברים שכתב קפקא ביומנו על יסורי הכתיבה והניסיון שלא הבשיל.
הסיפור נכתב בתוך היומן גופא, ב-15 באוגוסט 1914. ב-21 באוגוסט כתב קפקא: "התחלתי בתקוות שכאלה, ואחר כך נהדפתי אחור על ידי כל שלושת הסיפורים, היום יותר מתמיד. אולי נכון הוא שעל הסיפור הרוסי לעולם אין לעבוד אלא אחרי "המשפט".
"זכרונות ממסילת קאלדה" הוא אם כן "הסיפור הרוסי" של קפקא שלא הושלם; לא רק תפאורת הערבות האינסופיות והריקות מעניקה לו את הניחוח הרוסי, אלא גם האבסורד העקרוני של מסילה שאינה מובילה לשום מקום, ודמותו של המפקח על המסילה – באלה אפשר למצוא הדים ברורים לסיפורי גוגול, ויש שימצאו אותם גם ביצירות אחרות של קפקא.
אחת הפרשנויות לסיפור הלא גמור מקשרת אותו ליחסיו הסבוכים והכאובים עם פליציה באואר; אירוסיהם בוטלו בפעם הראשונה בסתיו של אותה שנה, וכמו גיבור הסיפור – לטענת הפרשנות הזאת – התלבט קפקא בין בחירה בחיי בדידות ויצירה לבין בניית קשרים חברתיים ואנושיים: "ככל שהמתה סביב אזני בדידות רבה יותר, היה זה טוב יותר בעיני, ולכן איני רוצה לקבול על כך גם עכשיו." (תרגום חיים איזק).
הסיפור של נל זינק נכתב בעקבות הסיפור שלא הושלם; הוא מאמץ את נקודת המוצא, ואת נקודת המבט, של המספר הקפקאי, אבל ממשיך למחוזות אחרים, אישיים ופיוטיים.
מחולל החזון והמשימות – גרסת בטא.
ארגונים גדולים וגם קטנים סבורים – בעידודם של יועצים ארגוניים, מאמנים ואמני במה אחרים – כי יש חשיבות רבה בהצגת החזון והמשימות (VISION & MISSION) או להפך, בעמוד כלשהו באתר שלהם וגם על כל מיני קירות ריקים במשרד.
ניסוח החזון הוא משימה עתירת מאמץ ומתסכלת, והמחולל (TM) נועד לסייע לכורעים תחת הנטל ולהציע מבחר חדשני, מתקדם והיברידי של ניסוחים חוצי-דיסציפלינות ומבריקים, שעמדו במבחני בקרת איכות קפדניים וריגשו עד דמעות דירקטורים קשוחים ויועצי השקעות מנוסים.
הנסיך קוקייה: סיפור מאת נל זינק
סוויטה לתזמורת או לשישה נגנים מאת בוריס יופה
מאנגלית: אני
טקסט מלא (אנגלית): למטה
PRINCE CUCKOO
Suite for orchestra or six players by Boris Yoffe
Fairy tale by Nell Zink in German or English, Hebrew by Avner Shats
1. Overture
Once upon a time there was a handsome prince. He was ruggedly good-looking, plus he had big, beautiful wings and could fly like a bird.
He said to himself, wow, with my wings I am totally cool. I’m going to be the best king ever. Every day I’ll fly back and forth over my kingdom and look down to see if my people are happy. Nobody else here can fly, so everybody loves me, because I have wings. When I turn twelve my father the king will retire, and then I’ll be king and I’ll be the best king ever.
Then it was his twelfth birthday. His parents the king and queen came and said, hi prince, how are you, we’re awfully sorry, but you can never be king. The reason is that you’re not related to us. We have no wings, and neither does grandma, and neither does grandpa, and neither did great-grandma, and neither did great-grandpa, and so on all the way back to Adam and Eve. None of them had wings.
We don’t know where you got these wings, but you can’t possibly be our son with wings like that. Wings are hereditary. They run in families. So you must be from some totally different family. Please, you are old enough to leave us now! Go and find your true family!
The prince said, I’m like a cuckoo-bird, the bird that grows up in the wrong nest. From now on just call me Prince Cuckoo.
2. Kuckuck
His parents said, go and find your true family. They gave him ten dollars and said, goodbye, our dear cuckoo-bird! It was nice knowing you!
Prince Cuckoo was very, very sad.
He started to walk. He walked and walked, on an on, far away into the distance. He met all sorts of different people. He asked them all, are you my father? Or are you my mother? But no one knew him at all. It was very sad.
He could have flown with his wings, but then he wouldn’t have found any people to ask, because all the people were on the ground. There are no people in the air.
He walked a long, long way.
חוצלארץ, מרץ 2011: פיראוס-מסינה-ליבורנו
ע. הלל על המעבר במיצרי מסינה, מתוך "חוצלארץ, חוצלארץ!", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1960.
זה רומן? זה מחקר? זה מותחן היסטורי? בלוג בלשי? לא, זה יגאל סרנה. הסוכן הלא-מפוקפק של הכתיבה הספרותית במחוזות התיעוד והתחקיר, חוצה שוב את הקווים במסע אישי, שהוא גם מחקר בלשי-היסטורי, בעקבותיה של דמות שוליים נשכחת ומסתורית, שהתחככה במאורעות הרי עולם – וגם בחייו שלו. זה טור-דה-פורס של ספרות תיעודית: מסע בזמן ובמרחב הגיאוגרפי, רצוף תגליות ותפניות. הנאת קריאה צרופה.
ההיסטוריון הצרפתי לה-רואה לאדורי, מחבר יצירת המופת "מונטאיו", כתב שההיסטוריון דומה לספיריטואליסט, או בלשון הניו אייג', מתַקשר: הוא מדבר אל החיים בשמם של המתים. סרנה מפליא לדובב מתים נשכחים, שאפילו אבן מצבה אין להם. הוא מעלה באוב עולם כמעט נשכח, שהעדויות אודותיו נמקו שנים בארכיונים מאובקים, או נדדו, כמו במקרה המופלא של ארכיון "אליאנס", מבירה לבירה, מן הנאצים לסובייטים, ושרדו באורח נס. הוא פוגש את הצאצאים החיים ששומרים בזיכרונם השביר היסטוריה אחרת, חמקמקה ונפתלת, לעתים מלאת סתירות אבל תמיד מפתיעה.
סרנה מוכיח שכל היסטוריה היא היסטוריה בת זמננו: כמו הקברים המפוקפקים והזיכרונות הסלקטיביים שמתדלקים את הסכסוך המקומי שלנו, כל פרשה נשכחת לכאורה עשויה לגעת באיזו מורסה מודלקת: הוכברג, הסוכן המפוקפק שלו, נקשר פתאום להדהודיה העכשוויים בתכלית של סוגיית השואה הארמנית; איסנטבול של התורכים הצעירים לזו של ארדואן. החוטים הדקיקים הקושרים בין אנשים ומאורעות נחשפים.
"גברים לבנים מתים ינער אתכם מהודאות של פייסבוק"
"כמו הכלים הגדולים שנושאים את גיבוריו, הפרוזה של אבנר שץ היא אקס-טריטוריאלית במובן זה שהיא מסוגלת להוציא דמויות ותופעות מהקשרן ולהתבונן בהן במבט אחר…בשילוב של ישירות ועדינות שהופכות אותו לסופר נדיר בשדה המקומי."
"קשה שלא להתמכר ולהידבק באהבה, בחמלה ובתשוקה שלו לדמויות הספרותיות ולמילים שמכוננות אותן. קשה שלא להיסחף איתו למסעות המשונים שלו…כאילו אין שום דבר בעולם חוץ מסיפורים. והוא פשוט מספר-סיפורים, שרוצה לשמח את הקוראים שלו.לשמח. מתי בפעם האחרונה שמענו את המילה הזאת בהקשר ספרותי?"
"פותחים וצוללים לתוך בקע בזמן, עם הרפתקאות ברוח המאות הקודמות, בכתיבה שנונה ומחויכת…שעשועי הספרות כאן דווקא נושאים פירות משובחים ביותר וכל סיפור הוא גילוי ארץ קטנה ומשובבת." [
"הספרות של שץ בהירה, משופעת אנקדוטות ופרטים מחכימים, ובעיקר משעשעת ומשועשעת – מעין זרם תת־קרקעי שרוחש בעדינות תחת הטקסט"
"הפתעה מרעננת וחיננית…משובב נפש…ספר מענג, עם תמהיל מדויק של אמת וסיפור.. משהו בלב נרגע ומתקפל אל תנוחת קריאה שנשכחה. לפעמים האמת היא איתור מדויק של רגע הפקיעה, שבו כל הרכיבים מתגבשים לכדי תבשיל אחיד ומעלה ריח, ולפעמים היא אמת היסטורית.הוא הזכיר לי בעיקר את הסיפורים הקצרים של סופרת קנדית חיה – אליס מונרו. כמו אצל מונרו עתירת הנופים, גם כאן קריאה מרפרפת לא תעבוד.
"מה שמוגש כאירוניה יכול להתברר כמציאות קונקרטית, סיפור מלחמה הופך להיות סיפור אהבה (מהיפים שקראתי בעברית). הספר של שץ הוא מבריק, לא רק בגלל החוכמה והעושר של הסיפורים אלא גם בגלל הגישה...קלות ונונשלנטיות שמייצרת תחושה אינטימית של שיחה בארבע עיניים...אין לי ספק שגברים לבנים מתים בדרכו הבטוחה להיות ספר קאלט. אם חשקה נפשכם בספר מצחיק, מאיר עיניים, לפרקים גאוני, מרגש וכן, מהנה בטירוף. זה הספר." [
"תענוג! אוסף סיפורים מרנינים ומיוחדים, שונים כל כך מתבנית הסדנאות לכתיבה בנוסח האנגלו-סאקסי שהשתלטה על הספרות העברית. הגיבורים - טיפוסים אקסצנטריים מכל הזמנים, הרבה ימאים ושרלטנים, והעברית - ללקק את השפתיים. בקיצור, ממליץ."