מחולל החזון והמשימות – גרסת בטא.
ארגונים גדולים וגם קטנים סבורים – בעידודם של יועצים ארגוניים, מאמנים ואמני במה אחרים – כי יש חשיבות רבה בהצגת החזון והמשימות (VISION & MISSION) או להפך, בעמוד כלשהו באתר שלהם וגם על כל מיני קירות ריקים במשרד.
ניסוח החזון הוא משימה עתירת מאמץ ומתסכלת, והמחולל (TM) נועד לסייע לכורעים תחת הנטל ולהציע מבחר חדשני, מתקדם והיברידי של ניסוחים חוצי-דיסציפלינות ומבריקים, שעמדו במבחני בקרת איכות קפדניים וריגשו עד דמעות דירקטורים קשוחים ויועצי השקעות מנוסים.
הנסיך קוקייה: סיפור מאת נל זינק
סוויטה לתזמורת או לשישה נגנים מאת בוריס יופה
מאנגלית: אני
טקסט מלא (אנגלית): למטה
PRINCE CUCKOO
Suite for orchestra or six players by Boris Yoffe
Fairy tale by Nell Zink in German or English, Hebrew by Avner Shats
1. Overture
Once upon a time there was a handsome prince. He was ruggedly good-looking, plus he had big, beautiful wings and could fly like a bird.
He said to himself, wow, with my wings I am totally cool. I’m going to be the best king ever. Every day I’ll fly back and forth over my kingdom and look down to see if my people are happy. Nobody else here can fly, so everybody loves me, because I have wings. When I turn twelve my father the king will retire, and then I’ll be king and I’ll be the best king ever.
Then it was his twelfth birthday. His parents the king and queen came and said, hi prince, how are you, we’re awfully sorry, but you can never be king. The reason is that you’re not related to us. We have no wings, and neither does grandma, and neither does grandpa, and neither did great-grandma, and neither did great-grandpa, and so on all the way back to Adam and Eve. None of them had wings.
We don’t know where you got these wings, but you can’t possibly be our son with wings like that. Wings are hereditary. They run in families. So you must be from some totally different family. Please, you are old enough to leave us now! Go and find your true family!
The prince said, I’m like a cuckoo-bird, the bird that grows up in the wrong nest. From now on just call me Prince Cuckoo.
2. Kuckuck
His parents said, go and find your true family. They gave him ten dollars and said, goodbye, our dear cuckoo-bird! It was nice knowing you!
Prince Cuckoo was very, very sad.
He started to walk. He walked and walked, on an on, far away into the distance. He met all sorts of different people. He asked them all, are you my father? Or are you my mother? But no one knew him at all. It was very sad.
He could have flown with his wings, but then he wouldn’t have found any people to ask, because all the people were on the ground. There are no people in the air.
He walked a long, long way.
חוצלארץ, מרץ 2011: פיראוס-מסינה-ליבורנו
ע. הלל על המעבר במיצרי מסינה, מתוך "חוצלארץ, חוצלארץ!", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1960.
זה רומן? זה מחקר? זה מותחן היסטורי? בלוג בלשי? לא, זה יגאל סרנה. הסוכן הלא-מפוקפק של הכתיבה הספרותית במחוזות התיעוד והתחקיר, חוצה שוב את הקווים במסע אישי, שהוא גם מחקר בלשי-היסטורי, בעקבותיה של דמות שוליים נשכחת ומסתורית, שהתחככה במאורעות הרי עולם – וגם בחייו שלו. זה טור-דה-פורס של ספרות תיעודית: מסע בזמן ובמרחב הגיאוגרפי, רצוף תגליות ותפניות. הנאת קריאה צרופה.
ההיסטוריון הצרפתי לה-רואה לאדורי, מחבר יצירת המופת "מונטאיו", כתב שההיסטוריון דומה לספיריטואליסט, או בלשון הניו אייג', מתַקשר: הוא מדבר אל החיים בשמם של המתים. סרנה מפליא לדובב מתים נשכחים, שאפילו אבן מצבה אין להם. הוא מעלה באוב עולם כמעט נשכח, שהעדויות אודותיו נמקו שנים בארכיונים מאובקים, או נדדו, כמו במקרה המופלא של ארכיון "אליאנס", מבירה לבירה, מן הנאצים לסובייטים, ושרדו באורח נס. הוא פוגש את הצאצאים החיים ששומרים בזיכרונם השביר היסטוריה אחרת, חמקמקה ונפתלת, לעתים מלאת סתירות אבל תמיד מפתיעה.
סרנה מוכיח שכל היסטוריה היא היסטוריה בת זמננו: כמו הקברים המפוקפקים והזיכרונות הסלקטיביים שמתדלקים את הסכסוך המקומי שלנו, כל פרשה נשכחת לכאורה עשויה לגעת באיזו מורסה מודלקת: הוכברג, הסוכן המפוקפק שלו, נקשר פתאום להדהודיה העכשוויים בתכלית של סוגיית השואה הארמנית; איסנטבול של התורכים הצעירים לזו של ארדואן. החוטים הדקיקים הקושרים בין אנשים ומאורעות נחשפים.
לאזרחינו הצעירים יותר – ולקהל קוני הכרטיסים – אולי קשה להאמין, אבל היה פעם איזה הרף-עין היסטורי קצרצר שבו כמעט כולם אהבו אותנו, ואנחנו אהבנו בחזרה. את כולם, ובמיוחד את הצרפתים. ואם צריך לבחור סמל לתקופה הזאת, אי-אז במחצית שנות השישים, האוניה "שלום" מתאימה במיוחד. קיבלתי עכשיו תזכורות לעניין הזה בגלל כתבה ישנה על האוניה, שבשוליה צצה לפני שבוע בערך שאלה די פתאומית בחתימתה של ללי שמר – הבת של נעמי שמר – לגבי אחד האולמות באוניה: מהו "גן החורף" באונייה שלום, מה היה בו ומי עיצב אותו?
בין שלל החגים והמועדים שבין האביב לקיץ חוגגים אצלנו במשפחה גם את ה"חג של סבא". אבל הרבה לפני שהפכנו את אבא שלי לסבא, לפני העלייה הרוסית הגדולה, ולפני עוד כמה אירועים מטלטלי עולם, נהגו לציין אצלנו בבית את ה-9 במאי, יום הניצחון. זה היה חג די מחתרתי, למען האמת, ומעטים ידעו על מה מדובר.אבא שלי נמנע ממצעדים, והוא וטרן בלי מדליות, כי עזב את המולדת הרוסית הגדולה לאקלים חם יותר בחיפזון מסוים, ותוך דילוג על ניירת וביורוקרטיה. בילדותנו שמענו סיפורי מלחמה מעטים, וכולם הוגשו לנו כסיפורי הרפתקאות לנוער – בלי זוועות, גופות, רעב ומוות. עלילותיו במלחמה יכולות כמובן לפרנס רומן או שניים, אבל אנחנו שומעים ממנו רק שרשרת של אפיזודות צבעוניות עם פואנטה.
החייל הטוב שץ – שגורש עם משפחתו מסביבות קישינייב אל הרפובליקות של מרכז אסיה במסגרת אחד הטרנספרים הסובייטים הגדולים – גויס בגיל 17 (אמרו לו שבצבא לפחות יש אוכל, ואינטליגנט כמוהו בטח יהיה פקיד) ודי מהר מצא את עצמו בחזית הביילורוסית השלישית, נושא אבטומט ומסייר בחפירות גרמניות.
למזלו הטוב, הרגל שלו קפאה באחד הלילות בתוך המגף הצבאי. הוא פונה לבית-חולים שדה, ובתקופה שהחלים הגיע למקום קצין צעיר ששמו זכור לטוב: קולקולצב (פירוש השם, כנראה, פעמונר). קולקולצב חיפש חיילים, רצוי יודעי קורא וכתוב, ובעלי שמיעה חדה, ליחידת האזנה מודיעינית בהקמה. להמשך הקטע »
לפני כמה שנים פרסם רב-חובל אילן מאירסון בפורום "תפוז" לשיט וימאות סיפור-זיכרון ישן – על יאכטה בשם איטואה דיאה (ITOE DIA). היא הגיעה בשנות החמישים המוקדמות למועדון צופי-ים בחיפה, וניכר בה שעברה תלאות שגרמו לה נזק רב. מאירסון תהה על מקור שמה המוזר ועל תולדותיה. בסופו של דבר שמע, מפיו של אייק אהרונוביץ' (קברניט האקסודוס, שהלך לעולמו בדצמבר האחרון), סיפור מבעית. אוניה ישראלית הצילה את היאכטה מטביעה. על סיפונה מצאו ניצול בודד: "…האיש, הולנדי מאמסטרדם, היה בעל חנות ספרים והרפתקן רוחני… יום אחד הצליח לשכנע את אשתו למכור הכל ולקנות ספינה ולהקיף את הפלנטה שלנו יחד עם שני ילדיהם. עשו מעשה, וקנו את הספינה הזו. לאיש לא היה מושג קלוש על הים…ההפלגה היתה צלחה בדרך כלל עד שכ-3 שבועות לפני שאייק מצא אותו הם עברו מזג אויר סוער מאוד במשך כמה ימים. אשתו ושני הילדים נשטפו הימה על ידי גל שכמעט הפך את הספינה והוא נשאר לבדו. הוא לא ידע לומר אם הם היו קשורים בחבלי בטחון או לא. כנראה שלא. בקייפטאון האיש הועבר לטיפול נפשי והספינה נמסרה בהליך משפטי לצים." להמשך הקטע »
קיים איזה דימוי קצת רומנטי על מושכי-עט למיניהם שהיו קרובים אצל מקצוע הדפוס – אולי עסקו בו ממש בפועל, כמו יוסף חיים ברנר, ועוד סדרים ובחורים-זעצערים שהיו גם סופרים ומשוררים. המקבילה העכשווית היא כמובן זרזירי-מקלדת הכותבים גם קוד, שהוא – כדבר המוטו של וורדפרס – שירה. להמשך הקטע »
הבלוג(?) מרשימות, "צרוב בתודעה", עבר – עם כל הפקלאות שהיו שם – לכתובת החדשה, כאן. עם כל מה שהיה כאן קודם. להמשך הקטע »
במרץ 2010 יצא לאור (באיחור ניכר) גיליון של כתב עת אזוטרי, צרפתי-אנגלי, ששמו Mediterraneans/Méditerranéennes. הגיליון הנוכחי הוקדש לחיפה. תרמתי לו אוסף רשימות שפורסם במקור באתר "רשימות", תחת הקטגוריה "מסעות בכרמלית". קצת הוספתי ושייפתי בקצוות.
מסעות בכרמלית
ובכן, באחד האמשים מצלצל אלי הסופר א.ק., שעל ספרו האחרון, העוסק בימאים ישראלים בשנות השישים והשבעים, כתבתי ביקורת נלהבת, כי כזה אני, שוחר טוב, ומציע לי להשתתף בכתבה שמצלמים עליו לטלוויזיה, וגם שואל אותי אם אני מכיר מקומות של ימאים בחיפה, כי בטלוויזיה רוצים רקע אותנטי שהולם את הנושא. הסכמתי מיד. למה לא? הילדות שלי תמיד ישמחו לראות אותי בטלוויזיה, וזה בערוץ הראשון, אז אף אחד אחר לא יראה. אשר ל"מקומות של ימאים", מידע כזה אני תמיד שמח לנדב, כדי שיחשבו שאני בעניינים, והצעתי את הפאב של יוסקה, שבו ביקרתי ממש בפועל פעם או פעמיים. ניסחתי לעצמי כמה משפטים נאים לומר על הספר ואף דפדפתי בו מעט, וביום ובשעה המיועדת ירדתי בכרמלית וצעדתי אל נקודת המפגש ליד תחנת הרכבת של חיפה מרכז, אמרתי בנימוס שלום לצוות הצילום ולחצתי את ידו של הסופר א.ק.
"לא לא," אמר הבמאי, שהבחין פתאום שהופעתי שם: "לא ככה. תיפגשו כמו שצריך! תתחבקו! זאת פגישה נוסטלגית! קדימה, תעשו את שוב. ואחר כך תסתכלו מסביב, תדברו על איך היה כאן פעם, בשער הנמל, ואיך זה נראה היום. תעלו זיכרונות. צלם!"
רה-אורגניזציה 
