מדריך לסופר הצעיר – חלק שלישי

חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי

3.1.1 אז מה הייתם רוצים להיות? עוז או יהושע? סביר יותר שהאתגר האמיתי לסופר הצעיר הוא אתגר קרת, שהפסגה האמיתית היא הקסטל-בלום. אלא שהמבחן האמיתי הוא מבחן המקוריות, ולכן חשוב לא להיות דומים יותר מדי לאף אחד – לאף סופר עברי, לכל הפחות. לעומת זאת, להיות "ויליאם בורואז הישראלי", "מישל טורנייה" הישראלי וכיוצא באלה (גרסייה מרקס כבר תפוס) זה בסדר: ברור שהמבקר שכינה אותך כך מבקש בסך הכל להתנאות במערך האסוציאציות העשיר שלו ובהשכלתו הרחבה.

זאת, אגב, בעיה של מבקרים, לא של סופרים: הסופר הצעיר הממוצע לא בהכרח קרא הרבה. הוא אמור לבטא את עולמו הפנימי, את רגשותיו, את מצוקותיו, את חייו. הוא אמור, במילותיו של אבידן, להשתמש בכלים קולקטיביים כדי לבטא את האישי. את שגיאות הכתיב שלו יתקן ה-Speller של ה-Word שלו, כלי קולקטיבי נוח המקשה מאוד על הסלקציה של הלקטורים בהוצאות הספרים, שמן הסתם היו מתייחסים בביטול שמקורו בדעה קדומה לכל טקסט המוכתם בשגיאות כתיב גסות. די לו לקרוא כתבות בעיתונים, רצוי מקומיים, או תרגומי סרטים, כדי לסגל לו כלי קולקטיבי שבו יבטא את יחודו.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.2 נירה קראה המון, ולא הפסיקה לקרוא. בכל מיני שפות. את פושקין ודנטה. דוסטוייבסקי ופרוסט. מלוויל וג'ויס. זה לא מנע ממנה להתחיל את הסיפור שלה במלים "היא צעדה בין המצבות הלבנות…" וג'. היא ידעה שהיא רוצה להשתמש בכלים אישיים כדי לבטא משהו אישי – קולקטיבים הפסיקו לעניין אותה מאז שחדלה לצאת מן האוניברסיטה. "מדעי החברה" הרתיעו אותה. מסובך מספיק לנסות ולהבין איך פועל יצור אנושי אחד. המורכבות האינסופית של חיי זוג דורשת מתמטיקה נשגבת שאינה בהישג ידם של רוב האנשים. הניסיון לנתח שבטים, שכבות אוכלוסייה והמוני-אדם נראה לה כיומרה מופרכת וחסרת קשר למציאות. אבל הסטודנטים הזכרים המעטים יחסית במדעי החברה היו נחמדים ומעוררי תיאבון, ומדי פעם לכדה אחד מהם בפינת הקפטריה, חקרה אותו לגבי הקורסים שהוא לוקח, היפנטה אותו בעיניה הכחולות וגררה אותו אל מאורתה הנסתרת כדי לטעום מבשרו החם והצעיר. במלים אחרות, נירה הפכה לשמועה נלחשת בקרב סטודנטים חדשים אחוזי להט מיני -האגדה האורבנית על אודות המסטרנטית שעושה את זה בכיתות נטושות ופינות אפלות של הקמפוס, מימוש של פנטזיה זכרית עתיקה שלא איבדה מאומה מעוצמתה בהיכל האינטלקט הקר.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.2 "זרם התודעה", אמרה נירה. "אני כותבת על זרם התודעה אצל כמה סופרים ישראליים." היא הביטה בנער הרזה והארוך שהנהן כלפיה בגרוגרת רוטטת. לא היה לו נעים לשאול מה זה זרם התודעה, אם כי ידע לקשר אותו לג'ויס – זה היה בפסיכומטרי. העיניים שלה כבר לכדו אותו, ומבטו כמעט לא נדד אל המחשוף הנדיב של שמלתה הכחולה, הקיצית: היו לה שתי מערכות ביגוד, לחורף ולקיץ. היא כיבסה את הבגדים בכיורי השירותים בסופי שבוע, משתמשת בחומרי ניקוי מארונות השירות שנותרו פתוחים. בדומה לבני שבטים קדומים שהתפרנסו על צייד ולקט, ליקטה התפרנסה נירה מתיקים עזובים ומארנקים שנשמטו אל המושבים בספריה, באולמי ההרצאות או בקפטריות. תמיד היו לה מעט מזומנים -בתעודות ובכרטיסי האשראי לא נגעה. היא לקחה לה רק כדי צורכה. הרשלנות הסטודנטיאלית סיפקה לה זרם איטי אך מתמיד של פריטי לבוש, עטים וניירות, תכשירים קוסמטיים, מסטיקים וסוכריות, וכמובן מזומנים. לעתים, כחלק ממשחק הפיתוי, הציעה לקורבנה לשלם על הקפה. אבל הנער הזה התעקש לשלם בעצמו. היה לו עור חלק ושחום ומבע תועה, נפחד קצת, שגרם לה לחבב אותו מיד. הוא היה נבוך כשניסתה עליו כמה מהשורות הרגילות שהובילו בדרך כלל את הצאן לטבח.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.3 היא הכירה אותם היטב – חילקה אותם לזנים ותתי-זנים. עם איש מהם לא הייתה פעמיים. הם היו מזהים אותה יום, או יומיים לאחר מעשה, ניגשים אליה – כל אחד על פי דרכו – על מנת לחדש את ההיכרות שנקטעה באיבה לאחר המשגל החפוז מאחורי הקתדרה, שאחריו נהגה לטעון שהיא יוצאת לשירותים ונעלמת – אבל בפעם השנייה לא זיכתה אותם אף במבט של היכרות. נסיונות ההתקרבות המגושמים שלהם נדחו בתוקפנות זאבית, והם – המומים, מבויישים, אובדי עצות, נסוגו לאיטם, וגם העקשנים שבהם תהו, זמן קצר אחר כך, שמא לא הייתה זו אלא הזיה.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.4 מין הוא נושא פופולארי יותר ממות בקרב רוב שכבות האוכלוסייה, גם אלה שמעמידות פנים כאילו תאורי מוות איכותיים, המכילים סניטציה ואינסטלציה של בתי חולים, פנכות-אלומיניום עם דייסה דלילה, עמודי איפוזיה ושקיות לניקוז שתן עדיפות בעיניהן. המהפכה המינית של שנות השישים חילחלה באיטיות אך בעוצמה בלתי מתפשרת אל הזרם המרכזי של הטקסט הכתוב הישראלי. אברי מין היו בבחינת בל-ימצא בספרות לא-פורנוגרפית לפני שנות השבעים המוקדמות – (קשה לי לנקוט תאריך מדוייק, אבל אני זוכר היטב ספר מאת גדעון תלפז שבו התלבט המחבר, הנתקל בעולם החדש והאמיץ של המתירנות המינית, בעניין המילה הנכונה וההולמת לציון איבר המין הזכרי. בסופו של דבר הכריע לטובת הביטוי "אמ"ז" – ראשי-תיבות של "איבר מין זכרי". הוא החדיר את האמ"ז שלו בכל עמוד שלישי אל האיבר הנשי המקביל, ששמו נשמט ממני לחלוטין מזכרוני אבל לא כלל ראשי-תיבות. ההתלבטות הזאת נעלמה בהדרגה שעה שהמקומונים החדירו בעליצות קרנבלית את השימוש החופשי בזין וכוס – או שמא קוס – מנפנפים באמ"זים שלהם בעמודים הראשיים. הספרות הצעירה החרתה החזיקה, אבל הפתרון הנפוץ אצל סופרים צעירים הוא להפגין עליונות ולהמנע לחלוטין מתאורי מין גרפיים, בהנחה שהקוראים

שלהם יכולים לספק את צורכיהם בקלות במקורות זמינים אחרים והם קוראים ספרות מתוך מניעים נעלים יותר. זוהי טעות נפוצה. מין עובד, ועובד היטב, וככל שהתאור הוא גראפי ופרטני יותר, כן ייטב.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.5 כאן יבוא תיאור פרטני וגראפי של משגלים בפינות נסתרות של האוניברסיטה העברית.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.6 אגב, עמוס עוז כתב ספר עמוס ארוטיקה הנחשב לאחת מפסגות יצירתו – "מיכאל שלי" – בלי אברי מין: זה היה ב-1968, נדמה לי. אחר כך, בהדרגה, נעשו תיאורי המין שלו עזים ומפורטים יותר. עוז הוא כמובן רק דוגמה אקראית – לכל רוחב החזית הספרותית נשברו חוקי צנזורה בלתי כתובים, והמין הספרותי הפך לגיטימי, בפיגור קל מאד אחרי ספרוני כיס פורנוגרפיים בעברית, שהאבולוציה שלהם מתחילה עם "הייתי כלבתו של קולונל שולץ" ולהיטים דומים, שהותירו מקום רב לדמיון, והסתיימה עם "אורגיה בקמפוס" ואחיותיה, ספרוני מין ישירים ובוטים שתפקודם היחיד, כמעט, הוא כעזרי אוננות לנערים מתבגרים. עידן הוידאו והאינטרנט סימן את דעיכתה של המילה הכתובה לנוכח אמצעי גרוי חדשים ורבי-עוצמה.

djttdtgkjhkjrtrdtrtrd

3.1.7 פורנוגרפיה עוררה בנירה גיחוך, כמו גם הניסיון הטפשי להציג אותה כציידת גברים חסרת אבחנה. מין עורר בה עניין וחשק, אבל מין אנונימי, מרוכסן וחסר אבחנה היה רחוק ממנה כמו חייה הקודמים, לפני שהחליטה לסגל לעצמה את אורח החיים היחודי שלה. מאהביה נבחרו בקפידה, וכולם עוררו בה רגש ענוג ותובעני של חיבה וקירבה. התאהבות הייתה תנאי מוקדם לכל מערכת יחסים, גם אם נמשכה רק שעה וחצי.

אולי תרצו לקרוא גם את:

השאר תגובה