מישהו קרא את החדש של משה אופיר בעם עובד?

הנה קטע ממש מֶטַא-ספרותי; בעצם, רכילותי לגמרי. בנסיבות לא שגרתיות הגעתי לא מכבר לאולפן מוסיקה נודע בתל-אביב – לא בדיוק המילייה הטבעי שלי. תוך כדי האזנה לקטעים של מוזיקת-מדף מתועשת שנועדה ללוות איזו מצגת, שוחחתי עם מ. האחראית החביבה, תוך שהיא שולפת דיסקים ומשמיעה לי אותם. חיש מהר – הכל יחסי כמובן – הגענו לענייני ספרות; ואז אמרה לי מ.: אתה מכיר את הספר החדש של משה אופיר, "ללכת יומם ולילה"? הודיתי בבורותי. זה יצא בהוצאה מכובדת, עם עובד, היא אמרה; הסופר הוא הגרוש שלי. הוא ממש מבריק, וגם הספר שלו. אבל היה לי קשה לקרוא אותו, הוסיפה: העברית שלו עוד קצת קשה מדי בשבילי. (מ., מוזיקאית ואמנית, היא עולה חדשה-ישנה מסרביה. היא נתנה לי אישור לכתוב את הקטע הנוכחי.)

כמובן שלא התאפקתי והצצתי בספר בחנות הקרובה. המספר מזכיר שם את גרושתו, לא בחיבה – אבל מ. אמרה שהם ידידים טובים – היא אפילו הייתה בארוע השקת הספר; מ. עבדה פעם בחנות פרחים, וכך גם אחת הדמויות בספר, נטשה – שנדמה כי הגיבור אוהב אותה מאד — בקיצור, לא יצאתי חכם יותר, וברור שרפרוף חפוז, כשממהרים לרכבת, ומחפשים בעיקר משהו מסויים, כמו איזה מתבגר שמחפש קטעי-סקס אצל ד.ה. לורנס (מודה, זה דימוי מיושן ולא רלוונטי) לא נותן תמונה ממשית על רומן. והרי זה רומן, כלומר בדיון ספרותי, ואם גיבורו הבדוי של רומן אומר משהו על גרושתו, אסור לי בעצם להסיק שום דבר על הדמויות האמיתיות – אסור, אבל מפתה.

עוד טרם הספיקותי, כמו שאומרים, לקרוא את הספר, הוא כבר זכה לכמה רשימות – ב"הארץ", פורסם מאמר מעניין, של אריק גלסנר, כולל הרבה מחמאות, שגם משרטט איזו תזה ששווה עיון. ורשימה מלאת חיבה של טלי וישנה באוקפי (עם התייחסות לכתבה ב"ידיעות".)

אז אין לי מסקנות, רק תובנה קטנה: כשספר, לכאורה סתם עוד כותר מני רבים, פולש לרגע לחיים האמיתיים באורח חוץ-ספרותי, הוא מקבל פתאום משמעויות אחרות לגמרי. הכל נהיה אישי, כשמכירים מקרוב את הסופר, או את אחד הגיבורים הבדויים-לכאורה, או כשהספר נופל לך על הראש. זה לא צריך להיות ככה, כמובן, ויצירות אמורות להתקיים בזכות עצמן, ולהפוך אישיות לגמרי עבור הקורא גם אם נכתבו במאה ה-18, או בסין – אבל לא אחת זה חזק מאתנו.

ואת הספר של אופיר אקרא, והוא ראוי להתייחסות עניינית יותר. אולי בפעם אחרת.

אולי תרצו לקרוא גם את:

8 תגובות בנושא “מישהו קרא את החדש של משה אופיר בעם עובד?”

  1. קראתי אותו ונהניתי והתרשמתי וצחקתי ונסחפתי וגם לפעמים פיהקתי.

    אם להאמין למה שכתוב שם, הספר נכתב כולו בחודש אחד, ינואר 2001, ואכן התחושה היא של כתיבה אובססיבית, המוני פרטים שלא נגמרים, ועלילה מעגלית. והדמויות, הדמויות, יכולות להצחיק עד דמעות לפעמים.

    עוד משהו: תל אביב מוצגת שם כעיירה גלותית לגמרי, והעברית שם היא יהודית לגמרי, והאנשים שם יהודונים-בוהמיינים קטנים ונלעגים. זה משעשע, זה מרענן וזה דוקר חדות, בכל מיני מקומות כואבים ומדגדגים.

    תגיד לגרושתו שהיא יכולה להמשיך להתגאות 🙂

  2. בהזדמנות הראשונה 🙂
    וגם אסור לבוקיניסט השכונתי שלי ואקח את הספר.
    (אני נתקל לאחרונה במילה הזאת, בוקיניסט,פה ושם – והנה הזדמנות להשתמש בה..)

  3. ובכן, למרות שהבטחתי לעצמי לא להגיב על איזכורי סיפרי באינטרנט ( ולט ממסיבות של אלטיזם חלילה, אלא כדי לא להגרר לתפיסת תחת מזה, ומורכנות ראש נזופה מזה ) בכל זאת אני מגיב על רשימתו של מר שץ.
    עודכנתי אודותיה לפני כשבוע בעודי ספון בבית מלון קטן בבלגיה, מידידה שראתה.
    האינטרט שם ודאי לא איפשר לי להקליד עברית , על כן דחיתי את התגובה .

    שתי הערות בלבד.
    ראשית גרושתי לא עבדה מעולם בחנות פרחים ( ואותה נטשה מהספר אכן עובדת בחנות פרחים – אני בספק אם הגיבור אוהב אותה מאוד ( ולכותב אכן יש קשר טוב עם גרושתו ).
    שנית, גרושתי עלתה מסרייבו – בוסניה, ולא מסרביה.
    לנו פרט זה אינו כה חשוב, אני משער שבבלקן הוא הרה גורל…

    מקווה שמצאת ענין בסיפרי.

    כל טוב ושבת שלום.

  4. תודה על התגובה ועל תיקוניך.
    שמת לב שזאת לא רשימה על ספרך, רק הגיג קטן על מפגש מקרי שהיה בעיני מלבב במיוחד.
    הבנתי מכמה וכמה מקורות שהספר שלך מלבב לא פחות.
    בקרוב מאוד גם אקרא אותו…:)
    בהצלחה, ולהתראות בשמחות.

  5. היי, ממש לאחרונה קראתי.
    ספר מיוחד, שונה, לא דומה לשום דבר שקראתי.
    היו הרבה קטעים מקסימים.
    מתכוונת לקחת אותו לסיבוב נוסף בראש השנה ( ממש מתאים לחג עם האווירה היהודית שלו ) בסיני.

  6. אחרי שסיימתי את ללכת, הנפלא ומוצאת את האייטם הזה.
    1. מחפשת את המייל של הסופר – אולי אתה עם
    קשריך עם "גרושתו שתתפחם" יודע
    2.נו, כתוב כבר מה דעתך על הספר, אני אישית ה-ת-מ-ו-ג-ג-ת-י-. חכם, מצחיק, מפולפל, צובט לב ועוד ועוד – אבל את זה אני משאירה למייל הפרטי.

    אז?

השאר תגובה