פורסם ב

מפלצות הים

[הרשימה הזאת היא בכלל של עמי בן בסט. סליחה על הבלבול ועל השגת הגבול. ]

 

"…גל משתולל, דמוי-הר, התגלגל ובא מכיוון הירכתיים, וברור היה לנו שמכת-החסד בוא תבוא. הוא הכה בנו בחמת-זעם כזו שהסירה התהפכה באחת; ובהפרידו אותנו זה מזה ומן הסירה לא הותיר בידינו אף זמן לומר "אלוהים!", כי כולנו נבלענו בו בתוך רגע."
(דניאל דפו, "רובינזון קרוזו")

בארצות-הים ידועים היו הימאים מאז ומעולם בסיפוריהם המפליאים. עכברי היבשה מצדם – לפחות חלק מהם – התייחסו לסיפורים הללו בספקנות בריאה. מפלצות-ים? קניבלים? גלי ענק ו"בּוֹרות באוקיינוס?" כן, שמענו.

אבל כאן לא מדובר בהדים נשכחים של אגדות שסופרו על קנקן רום, באיזה פונדק נוסח "אדמירל בֶּנְבּוֹ". בשנת 1942 עשתה אניית הענק קווין מרי, שארכה כ-300 מטר, את דרכה באוקיינוס האטלנטי ועל סיפונה 15,000 חיילים אמריקאיים. כ-700 מייל מן החוף הסקוטי פגע בה, בפתאומיות מוחלטת, גל ענק, שהשכיב אותה על צדה. המים שטפו את סיפוניה העליונים; האנייה שבה והתיישרה בכוחות עצמה, מה שמעיד מן הסתם על תכנון מצוין, אבל להערכת צוות הפיקוד חסרו בערך חמישה אינץ' נוספים כדי שהקווין מרי תרד תהומה. על פי האובזרוור הבריטי, הסיפור הושתק אז מסיבות של בטחון לאומי.

ב-1986 הפליגה הספינה "ספריי" סמוך לצ'רלסטון במזג אוויר נוח וברוח קלה. סדרה של גלים בגובה כ-20 מטר הופיעה ללא התראה. רב-החובל צ'ייס דיווח: "היינו על הגשר, שגובהו כ-20 מטר מעל פני הים, והגלים נשברו מעל ראשינו..הספינה נפלה והמשיכה ונפלה לתוך שקע ענק, ונדמה היה שהוא ממשיך ונפער מתחתינו. התורן הראשי התעקם…עמדת כיבוי האש נקרעה מעל הסיפון והוטחה במבנה הראשי…" מסיבות מובנות אין הרבה תמונות של גלי-ענק חריגים; מישהו על הספריי הצליח לצלם את הגל, רגע לפני הפגיעה; התמונה, צריך לומר, קצת צנועה ומטעה. עניין של זווית ראייה וסדרי גודל. תמונה נוספת, מרשימה יותר, צילם הקצין הראשון של המכלית "אסו לנגואדוק" ב-1980.

אסו לנגואדוק וגל ענק – מתוך מאמר בנושא. http://www.math.uio.no/~karstent/waves/index_en.html

ספינות קטנות יותר עשויות לא לשרוד את העווית הנוראה הזאת של איתני הטבע. ב-3 ביוני 1984 היה פיליפ ספטון ההגאי של ספינת מפרש תלת-תורנית, שהשתתפה במרוץ צפונית לברמודה. "גל מפלצתי בעל עוצמה וגובה שלא יאומנו" הכה בדופן הספינה, ובתוך רגע היו תרניה מתחת למים. גל שני חיסל אותה סופית והיא טבעה תוך פחות מדקה. תשעה מבין עשרים ושמונה אנשי צוות שרדו.

אבל כנראה שגם אוניות ענק, שבהן מושקעת מיטב הטכנולוגיה הימית, אינן חסינות. צוות מכלית הענק "מינכן", מן החדישות הגדולות והמשוכללות מסוגה, פאר צי הסוחר הגרמני, לא שרד כדי לספר את הסיפור. ב-7 בדצמבר 1978, בדרכה לאמריקה, נעלמה אניית הענק הזאת מעל פני הים. מבצע החיפוש הגדול בהיסטוריה העלה, בסופו של דבר, סירת הצלה אחת, חבוטה ומעוותת לבלי הכר. עכשיו רווחת ההנחה שגם היא – בלתי-ניתנת-לטביעה לפחות כמו הטיטניק – היתה קורבן לגל חריג, מפלצתי.

 

סיפורי הספנים על גלי-ענק פתאומיים – המכונים freak waves או rogue waves – היו  עקביים למדי, ולמרות זאת נתקלו באי אמון. לפעמים נבעה הספקנות הזאת מסיבות מעשיות למדי, כלומר, הביעו אותה מבַטחים שנאלצו לשלם על נזקים. אבל גם מדענים לא לקחו את העניין ברצינות רבה מדי. בשנים האחרונות חל שינוי; בעבר התעלמו מדענים מתופעת הגלים החריגים בטענה שאם הם קיימים בכלל, הם נדירים מאוד. אבל מכיוון שרשומות חברת הביטוח עתיקת-היומין ללויד'ס מעידות שגם בימינו אובדת אוניה בים לפחות אחת לחודש (על פי המסורת מצלצלים אז בפעמון גדול הניצב בכניסה) החלה חשיבה מחדש על הנושא. זה נבע גם מתצפיות אמינות, כמו מחקר שיטתי של מדען דני, ג'ספר סקורופ, שמדד, לאורך 12 שנה, את גובה גלים מאסדת קידוח נפט בים הצפוני, ומצא 466 גלים החורגים מן הסטטיסטיקה הצפויה; על אסדת קידוח אחרת, דראופנר, הסתער גל, שזכה לכינוי "הגל של ינואר", בגובה 18.5 מטר (במקום אחר נאמר: 26 מטר) בראש השנה האזרחית של 1995, והוליד מחקרים שנועדו לברר את הסכנות הכרוכות בגלים כאלה, מפני שהאסדה תוכננה לעמוד בפני גלים של עד 15 מטר בלבד.

קיימת תאוריה מקובלת לגבי גלים חריגים: על פיה, גלים רגילים שנוצרו על ידי סערה נתקלים בזרם אוקייני חזק ויוצרים התלכדות חריגה וגלי ענק. הם שכיחים יותר סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ליד פלורידה ובעוד כמה אזורים. יש גם טענה לפיה שכיחות הגלים החריגים עלתה בשלושים השנים האחרונות, ואולי הדבר קשור לשינויי האקלים הגלובליים. אבל תשובות חדשות לחידה הימית העתיקה מגיעות דווקא מתחום המתמטיקה. לטובת מי שמבין בזה משהו, בניגוד אלי, אציין רק שהניתוח המקובל של גלים באוקיינוס חוזה התפלגות גאוסיאנית של גובה הגלים, ולפי הניתוח הזה גל חריג הוא אכן אפשרי, אבל רק אחת לעשרת-אלפים שנה בערך. מתמטיקאי בשם אוסבורן הציע לא מכבר ניתוח שונה (משהו המכונה inverse scattering transform, שהוא "אנליזת פוּריֶיה לא-לינארית" וקשור גם למשוואות שרדינגר ולפיזיקה קוואנטית – אני מותיר את הבהרת הפרטים בידי קוראים הבקיאים בתחום.) המאמר נמצא ברשת. לפי אוסבורן, הניתוח שלו אינו שונה מאוד בתוצאותיו מן הניתוח הקלאסי – ובכל זאת, מדי פעם, "גל ענק מגיח לפתע מבעד לרעש-הרקע האקראי."

 

משניתנה גושפנקה מדעית-סמכותית לסיפורי-הים מסמרי השיער של ימאים פשוטים, החלה האווירה הציבורית להשתנות. היום מנסים למדוד ולאתר את תופעת הגלים החריגים באמצעות צילומי לווין; המטרה הסופית תהיה לדווח עליהם בזמן-אמת ולהזהיר כלי שייט מפניהם. ימאים מתבקשים עכשיו למלא דו"ח מפורט על התקלויות בגלים חריגים. אסונות ימיים שבעבר פטרו אותם כתוצאות של טעות אנוש או תחזוקה לקוייה של כלי השייט נבחנים עכשיו מחדש; הבי.בי.סי. העלה את הסוגייה לדיון ציבורי בתוכנית טלוויזיה, תיקים סגורים נפתחים, ועורכי הדין של חברות הביטוח משנסים מותניים לקראת גל אפשרי וחריג של תביעות.

פורסם ב

חדשות הספנות: יידישקייט

חוברת קטנה שיצאה באוניברסיטת חיפה מפרטת רשימה של בעלי אוניות יהודיים לאורך ההסטוריה. זאת רק רשימה, את הסיפור שמאחוריה מישהו יצטרך להשלים פעם. אולי. כמה דוגמאות – – 

 

אוניהו (!) – בחוף הארץ-ישראלי במאה ה-7-8 לפנ"הס.

יצחק מעומן – פעל בעומן ובאוקיינוס ההודי – שנת  950 בערך.

מדמון בן יפת – עדן, תימן, ציילון – שנת 1130 בערך.

שלמה מסלרנו – 1154.

יהושוע ד'ארנו – אביניון – 1378, תחת קלמנט הIIV.

יוסף נחום – קורפו – 1530.

רבי מנואל חביבי – בין קונסטנטינופול לוונציה – האונייה "חָבּיבַּה" – 1592.

אהרון וולטֶרֵה מוונציה – האונייה "סְפֶרָנְצָה אֶ בּוֹנָוֶונְטוּרָה" – 1694. 

אפרים קסטלו – בּרבּדוס – האונייה "רבקה החדשה" (המאה ה-18).

דוד אוֹרוֹבִּיוֹ פוֹרְטָדוֹ – ג'מאיקה – האוניות "אברהם" ו"שרה"  (המאה ה-18) .

אהרון לוֹפֶּז – ניופורט, וירג'יניה – האונייה "אביגיל"  (המאה ה-18).

אסתר פִינֵירוֹ – איי הודו המערבית – האוניות "אביגיל" ו"סמואל" (המאה ה-18).

לזר בּרקוביצי – רומניה – האוניות "הר ציון", "הר כרמל" (שנות ה-30 של המאה ה-20). 

כאן יש עוד קצת בעניין הזה.

פורסם ב

המלצה חפוזה

קיבלתי את ספר האלף-בית של דן צלקה (הוצאת חרגול): קטעים אוטוביוגרפיים קצרים, ערוכים בסדר אלפביתי. בהקדמה כותב צלקה שקיבל עידוד לכתוב כך מן הספר "האלף-בית של צ'סלב מילוש." אפילו דפדוף מהיר מגלה עושר עצום, יקום מקביל, כאילו לא נוגע כלל לקיום המדכא של המציאות שלנו. 

צלקה כותב, למשל, על סיפור שלו, "ילדי השמש," שבו צעיר בוּר ביפו העות'מנית עמל שנים על ספר אסטרונומיה, כדי לזכות באהבתה של זונה פרסייה בשם נור ג'יהאן; העירו לו שהסיפור לא סביר, והוא כותב "לי נראית העלילה הזאת פשוטה, כמעט אקסיומטית," ומביא סיפור דומה, על "קוונטין מאטסיס, צייר מרתק בן אנטוורפן, שהושפע מליאונרדו ומההומניזם של ארסמוס. כשהיה נפח, התאהב מאטסיס בבחורה יפה, שאחריה חיזר גבר נוסף, צייר. לבה של היפה יצא אומנם אל קוונטין, שהיה נער חמודות, אבל היא העדיפה בסופו של דבר את הצייר, בגלל מקצועו. לב פצוע, לבטים, לילות ללא שינה. לבסוף השליך קוונטין את הפטיש והצבת, ואחז במכחול."

ועל הספרייה האידיאלית שלו –
"בחלום הספרייה יש משהו ציורי. חפצי אמנות בחדר העבודה של ההומניסט או הקדוש הלמדן…הקרטוגרף שידו מונחת על גלובוס שמצוירות עליו דמויות מגלגל המזלות ומפלצות של יבשה וים…ספרי פוליו בכריכות שגוניהן צבעי שלכת עמוקים, מהדורות ראשונות..ספריה אוניברסלית בזעיר אנפין, ספרייה של אי, של אונייה, של ספינת חלל."

וגם זכרונות מן היקום הנוכחי:
"דירה תל-אביבית…יגאל אלון, חולה…מוסר מין סקירה היסטורית על מצב האומה..רהוט, ברור, נוקב, חביב, בטוח בעצמו. כעבור שנה או שנתיים כל נבואותיו, כל הנבואות, אחת לאחת, מתבדות."

 

ועוד כהנה וכהנה – מפגשים, זכרונות, תובנות. 
 

פורסם ב

חסידה וטווס, יונה וכלב, ולאמיה

עוד כמה בעלי חיים, ויצורים אחרים, מתוך הבסטיאריה של אברדין וממקורות נוספים.

 

חסידה

החסידות משמיעות קולות על ידי הקשה במקוריהן, בדומה לצרצרים. החסידה היא אויבת הנחש – היא מכּה במקורה בנחש, שהוא מחשבות החטא, כפי שהצדיקים נוזפים באחיהם החוטאים בדברים חדים ומשוננים.
החסידות עפות אל מעבר לים בלהקות אל אסיה. עורבים מדריכים אותן בדרכן. החסידה מבשרת את האביב; לחסידות רגש קהילתי חזק. החסידות מסורות לצאצאיהן עד כדי כך שנוצותיהן נושרות בעת הדגירה. חסידות צעירות מבלות בטיפול בהוריהן את אותו זמן שבילו ההורים בגידולן-הן.

טווס

שמו של הטווס, pavo, נגזר מ-pavor, פחד, שכן קריאתו הפתאומית מטילה פחד בשומעיה. בשרו כה קשה שכמעט אינו נרקב, וקשה מאוד לבשל אותו. הצי של שלמה המלך הפליג לתרשיש בכל שלוש שנים והביא משם זהב, כסף, שנהב, קופים וטווסים. תרשיש היא החיפוש אחר האושר של העולם הזה, שהוא מוגבל…כשנגזלים ממך כבודך או נכסיך, או כשמת מי מידידיך, מגיע הצער; האושר בעולם הזה מהול תמיד בצער.

הטווס החי בתרשיש מסמל את החלש והמנוון, אך כאשר מביא אותו הצי לירושלים, הוא מסמל את מורי-ההלכה החכמים: אי אפשר לבשל את בשרו – וכך גם רוחם של המורים, להבת-התאווה אינה שורפת אותם. קולו של הטווס מטיל פחד כמו קולו של הדרשן המדבר על אש הגיהנום; צבע הספיר על חזהו מסמל את ערגת המטיף לגן-העדן. הצבע האדום שבנוצותיו מסמל את אהבת ההרהורים. העיניים שבנוצותיו מסמלות את ראיית הנולד ומגוון הצבעים את הסגולות הטובות הרבות שלו.

כשהטווס מתעורר בפתאומיות, הוא קורא בקול, כי הוא פוחד שיופיו אבד לו. רגליו מכוערות מאוד ולכן הוא מסרב לעוף גבוה, על מנת שרגליו ישארו מוסתרות.

יען

ליען כנפיים ככנפי הבז והנץ, המהירים מכל העופות, אבל הוא אינו מהיר כמותם במעופו; למעשה, אינו יכול להתרומם כלל מעל האדמה, והוא רק פורש את כנפיו כאילו בכוונתו לעוף, אך לעולם אינו מתרומם…כמו הצבועים המתחזים לאדוקים בדתם ויוצרים רושם של קדושה שאין לה אחיזה במעשיהם. ליען נוצות מעטות וגוף ענקי, וגם לו ניסה לעוף, לא היו אברותיו נושאות את משקל גופו הגדול; כנפיו צבען כשל הבז והנץ, אולם הן חלשות ורפויות והאוויר, שאותו הן אמורות לדחוס על מנת לעוף, חולף מעליהן.
רגלי היען הן כשל גמל. היען יכול לעכל הכל, אפילו ברזל. היען מטיל ביצים כאשר עולה הכוכב וירגילה שבמזל שור. הוא מזניח את ביציו המכוסות בחול, ומשאיר אותן לבקוע בחום השמש.

 

ינוארי

 

הינוארי הוא בעל חיים קטן ועירום מפרווה החי ביערות-עד. הוא משנה את צבעו, אולם שלא כמו הזיקית הוא אינו עושה זאת כדי להסתתר, שכן הינוארי הוא חיה לילית. כשאוחזים אותו בכף היד משתנה צבע העור שלו על פי הלך הרוח של האוחז בו.. מי שמשקר, צובע את הינוארי בגוונים סגלגלים, ירוק או ירוק בהיר, תלוי בסוג השקר. צעירים מוכיחים זה לזו את אהבתם כשהם מלטפים ברכות ינוארי המונח בכף-ידם, ועורו לובש צבע תכלת ענוג, המתכהה ומעמיק כשצומחת תשוקת הבשרים.

כלב

כלבים אינם יכולים לחיות ללא האדם. יש כמה סוגי כלבים: כלבי שמירה, כלבי ציד וכלבי רועים. הכלב מרפא את פצעיו על ידי ליקוק, וכלב צעיר הנקשר לחולה מרפא פצעים פנימיים. הכלב תמיד שב על קיאו. כשכלב שוחה בנהר ובפיו בשר, אם יראה את בבואתו במים ישמוט את הבשר על מנת לקחת את הבשר שבפיה בבואת-דמותו.

אין חיה נבונה מן הכלב, החיה היחידה המזהה את שמה ואוהבת את בעליה. יש כלבים שיקריבו את חייהם למען בעליהם, ואם ימות לא יעזבו את הגוויה. המלך גרמנטס, שנלכד על ידי אויביו, ניצל בעזרת 200 כלבים אשר חדרו מבעד לקווי האויב. אומרים שכאשר התרחש רצח ללא עדים, הצביע כלבו של הנרצח על הרוצח בקהל; כלבו של יאסון סירב לאכול ומת מרעב אחרי מות בעליו. כאשר היו אפיוס ויוניוס פיקטיניוס קונסולים ברומא, ליווה כלב אחד, שסרב להיפרד מאדוניו, את בעליו אל תא הכלא; כאשר הוצא האיש להורג, ואנשי רומא, מתוך רחמים, נתנו לו אוכל, הביא הכלב את האוכל אל גוויית אדוניו; כשהושלכה הגופה אל הטיבר שחה אליה הכלב וניסה להצילה מטביעה.

לאוקריטה

הלאוקריטה היא חיה זריזה החיה בהודו. זוהי חיה מורכבת, גודלה כשל חמור, אך ראשה כשל סוס, חזה ורגליים כשל אריה, רגליים אחריות כשל צבי, והיא שסועת פרסה. פיה רחב במיוחד הוא נמתח מאוזן עד אוזן. אין לו שיניים נפרדות כי אם עצם אחת במקום בו אמורות להיות שיניים. היא יודעת להשמיע קולות כשל האדם.

 

לאמיה *

[…הרמס, רגליו מכונפות, דאה דומם ]

 

סביב יער ועצים במעוּפוֹ נחפָּז

על עשב ופרחים רִפְרֵף, ואז

מצא שם גוף-נחש רובץ בסבך אפֶל

נוצץ-פועם, כְּפקעת מתכּרבֶּל

 

סבך-פיתוליה מסָנְוור וססגוֹני

ומנוּקד ירוק, כחול, זהב, שָנִי

פסים-של-זברה, בֶּהָרוֹת-נָמֶר

עיני-טווס, פס-ארגמן זוהר;

ושלל סֲהַרוֹנִים כְּסוּפים אשר בְּעֵת

שהתנשמה נמוגוּ, או זרחו בְּיֶתֶר-ֹשאת

וחגוּ, התמזגו כטבעות עשן

בָּרֶקע הקודר כמעשה-רִקמה נושן –

רַבַּת-צבעים, למודת-סבל נראתה

כמו פייה מקוּלָלַה; כאשת-אהבים

של שד – כמו שד ממש; על כּרבּולתה

כְּנֶזֶר-אריאדְנֶה, זְרוּעַ-כוכבים,

ענדה שלהבת מחוִירָה. ראשה

כראש נחש, אבל אבוי – פֶּה של אשה

היה לה: פניני-שיניים, ולעיניה הזכּוֹת

מה כבר נותר מלבד לבכּוֹת, לבכּוֹת?

 

(* מתוך "לָאמִיָה", ג'ון קיטס, , 1819)

 

 from John Keats' "Lamia" (1819)

 

The God, dove-footed, glided silently

Round bush and tree, soft-brushing, in his speed,
The taller grasses and full-flowering weed,
Until he found a palpitating snake,
Bright, and cirque-couchant in a dusky brake.

She was a Gordian shape of dazzling hue,
Vermilion-spotted, golden, green, and blue;
Striped like a zebra, freckled like a pard,
Eyed like a peacock, and all crimson barr'd;
And full of silver moons, that, as she breathed,
Dissolv'd, or brighter shone, or interwreathed
Their lustres with the gloomier tapestries –
So rainbow-sided, touch'd with miseries,
She seem'd, at once, some penanced lady elf,
Some demon's mistress, or the demon's self.

Upon her crest she wore a wannish fire
Sprinkled with stars, like Ariadne's tiar:
Her head was serpent, but ah, bitter-sweet!
She had a woman's mouth with all its pearls complete:
And for her eyes: what could such eyes do there
But weep, and weep, that they were born so fair

?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם ב

שרצים ויצורים עוקצים

אנחנו גרים בעיר אבל די קרוב לטבע – לפעמים קרוב מדי. איכשהו הצלחתי לצלוח נתח נכבד של חיי בלי להתקל בעקרב שלא היה מאחורי זכוכית – של מסך טלויזיה, או אקווריום של פרוקי-רגליים בגן-חיות. עד היום בערב: החתולה שיחקה במשהו בשרותים, הבת הגדולה חשבה שזה ג'וק, ואחר כך הייתה מהומה ופחד אלוהים ופעולת חיסול ממוקדת. עקרב – עכשיו, שראיתי אותו מקרוב – הוא מבחינתי מין שראוי שייכחד מעל פני האדמה ואני אשמח לתרום את חלקי לעניין. אבקש את סליחת הטהרנים שבין חובבי בעלי-החיים. אני עדיין מזועזע.

הפוסט-טראומה כללה את אחד החיפושים המתסכלים ביותר שחוויתי אחרי מידע באינטרנט. לא שאין מידע על עקרבים, אבל הוא דל, חבוי ולא מספק. השאלה המרכזית שלא מצאתי תשובה עליה הייתה, כמובן, האם הם באים בזוגות. אשמח על כל מידע, רצוי מרגיע, בעניין.

נזכרתי במפגשים אחרים, המעוררים פחד קמאי, שכתבתי עליהם בעבר. חפרתי ומצאתי שניים מהם:

צרעה (Vespa Orientalis)

א. רצתה לתלות על הקיר כרזה מגולגלת של מכבי חיפה; אני הייתי אוהד של הפועל כשהייתי נער, אבל הזמנים משתנים. מתוך הכרזה פרחה צרעה ועקצה אותה בזרת. הכאב היה נורא, אם לשפוט על פי עוצמת הצעקות שלה. שניות ארוכות של חוסר אונים עברו עלינו. ניסיתי לשווא להיזכר בטקטיקה המתאימה להתמודדות עם עקיצת צרעה, אבל יכולתי להיזכר רק בפרטים מרתקים אחרים מתוך "הצרעה המזרחית" שיצא באוניברסיטה המשודרת: למשל, העובדה שהצרעות בונות את הקן שלהן במאונך לפני הקרקע, כי הן מכוונות בהתאם לשדה הכבידה של כדור-הארץ, כפי שהוכח בניסוי שבו נשלחו קני-צרעות פעילים לחלל, במעבורת "אנדיבור", וכושר הבנייה שלהן הושפע בבירור מתנאי חוסר המשקל. בכל האמור בטיפול ראשוני לנפגעי עקיצה, המוח שלי היה מרוקן לחלוטין. הצעתי לה לשים את היד הפגועה תחת זרם מים, ואז התחלתי להתלבט האם עדיפים מים קרים או חמימים. התשובה, אגב, היא שמומלץ לקרר את אזור העקיצה בקרח, אבל זה התברר רק אחרי שמצאנו את העמוד המתאים בספר "יש מוצא – מדריך להישרדות.".

א. המשיכה לבכות ולהתלונן בקול על הכאבים, וגם שטחה טרוניות פילוסופיות ("למה אני? מה עשיתי לה?") בפני האלוהות הנעלמה של הצרעות. באותה נשימה איחלה מוות איטי ומיוסר לצרעה שעקצה אותה. יכולתי להבין ללבה, ואפילו לא ניסיתי לצטט לה את המשפט הרלוונטי מן הספר, לאמור: "הצרעות עוקצות להגנתן." אחר כך הלכתי לחדר וביעילות רצחנית התזתי קוטל חרקים רב-תכליתי על היצור המאיים בצבעי בית"ר ירושלים. הצרעה צנחה לשטיח ואז אספתי אותה בזהירות, עדיין מפרפרת בעוויתות מוות, בעזרת נייר טואלט, והכנסתי לשקית ניילון. א. הביטה בה בשנאה, עיניה עדיין אדומות מבכי. כשקמה בבוקר סיפרה לנו על החלום שחלמה: עקצה אותה צרעה, ואז נסענו כולנו לבית-קברות כדי שתבחר לה מצבה. כולנו שרנו, ואנשים היסו אותנו. היא בחרה מצבה עם חתול, והחתול שעל המצבה התנועע וחייך. אחר כך נסענו משם.

צפע

לחצר האחורית שלנו מגיעות מדי פעם נמיות, ואנו מביטים מהן מלמעלה, נהנים מן התנועות הזריזות ורבות-החן שלהן שעה שהן משתעשעות על הדשא. הנמיות הן חיות יפות-פרווה, והן מתחרות עם החתולים על מזון. אבל נמיות אינן רק מחזה משובב נפש להביט בו מן החלון. כפי שיודע כל מי שקרא את "ריקי תיקי תווי" של קיפלינג, נמיות הן אויבותיהן הגדולות של נחשים. זאת מחשבה מעודדת, בעיקר מאז אותו בוקר יום שישי שבו התקשרה אלינו השכנה מלמטה כדי להזהיר אותנו שיש נחש על המדרגות. למען האמת, היא התקשרה כדי לברר אם יש די כסף בקופת הועד כדי להזמין לוכד נחשים, שכן העירייה לא מטפלת במה שמתרחש מחוץ לתחום השיפוט הציבורי. ירדתי למטה עם א. ועם מצלמה. כבר ראיתי נחשים בטבע – בדרך כלל זעמנים שנדרסו על כביש ירושלים-עין-גדי. לנחשים המדבריים שראיתי היה גוון אפור דל, כיאה לסביבת המחייה שלהם, והם לא נראו גדולים או מאיימים מאד. הנחש שראינו כעת, כרוך סביב החלק התחתון של מעקה הברזל, במקום בו הוא מתחבר לבטון, היה עבה, ארוך, גווניו ירוקים-כהים ועל גופו קישוט מפוספס מרהיב. הוא נראה כמו נחש-שעשועים יקר ערך שנמלט מן האקווריום של מישהו. כשה. ירדה למטה לראות, היא אמרה "נון", וצדקה כמובן: בספר התמונות החביב עליה מצוייר תמנון מבעית, בגוונים ירוקים כהים, וזרועותיו נראות ממש כמו נחשים.

הבזק המצלמה גרם לנחש להרים את ראשו וללחוש באיום, והראש היה משולש, כך שניחשתי שהוא צפע. החתולות טיילו מסביב והעמידו פנים שאינן רואות אותו. זבל, חתולתנו האהובה ממגדל-העמק הרגה פעם נחש: אורכו היה 15 ס"מ בערך. הוא נראה כמו שרוך נעל. אבל הנחש שלפנינו היה באמת מפחיד. חששתי שיזחל וימלט לו לאיזו פינה נסתרת ומעתה והלאה נבלה את ימינו בחרדה מתמדת מפני הירידה במדרגות בחושך.

בסופו של דבר הגיעו לוכדי הנחשים, הכניסו אותו לתוך שק, אמרו שזה אכן צפע – מהסוג שאיש אינו מגדל בבית, כך שהוא הגיע היישר מן הטבע – וגבו 450 שקל. הם אמרו שהוא חיפש מקום חמים לשנת החורף. הוא חיבק בחיקו עכבר מת.

 

פורסם ב

דרוש מחולל פיתול-ממדים

שתי הודעות, מאוד מעניינות, שקיבלתי לאחרונה בדואל:

א. עקרון אי-הודאות הוא מופרך. (1)

 

נא לענות ל– hdgbyi@public.guangzhou.gd.cn 

תודה.

ניתוח מחודש של ניסוי מיקרוסקופ קרני-הגמא של הייזנברג, והנסוי המחשבתי שממנו נבע עקרון אי-הודאות, מעלים שלמעשה לא ניתן להסיק את עקרון אי הודאות מן הניסוי, ולכן הוא מופרך…

…מכניקת הקוואנטים לא מסתמכת על גודל האובייקט אלא על ניסוי מיקרוסקופ קרני-הגמא של הייזנברג. השימוש במיקרוסקופ חייב להתייחס לגודל האובייקט. גודל האובייקט הנראה במיקרוסקופ חייב להיות גדול מ-, או שווה, לגבול dx של המיקרוסקופ, כך שהנתון הלא-ודאי של מיקום האלקטרון לא קיים. קרן הגמא המוחזרת על ידי האלקטרון תוחזר בכל זווית בתוך קונוס בזווית A2, ושם ניתן למדוד את התנע של האלקטרון. אלקטרון שיש לו מיקום כלשהו, dx = 0 …כך שבשום מקום אחר לא ניתן למדוד את התנע שלו. במכניקת הקוואנטים ניתן למדוד במדויק את התנע שלו, ואנו מקבלים dPx = 0…ו- dPx dx =0.6 …

…ניתוח מחודש של ניסוי-המחשבה – החלקיק יכול להיות במיקום מסויים בחריץ והנתון הלא-ודאי של המיקום הוא dx =0…עפ"י החוק הראשון של ניוטון..התנע של החלקיק בכיוון X לא משפיע על החלקיק והתנועה בכיוון Y לא השתנתה…התנע יהיה Px =0., ומכאן: dPx dx =0.6…

מסקנה: עקרון אי-הודאות מופרך .

מאת: גונג בינגסין

כתובת:  P.O.Box A111 YongFa XiaoQu XinHua HuaDu
GuangZhou 510800 P.R.China

E-mail: hdgbyi@public.guangzhou.gd.cn
Tel: 86—20—86856616

(1) הנוסח המלא שמור במערכת.

ב. דרוש מחולל פיתול-ממדים

שלום,
אני נוסע בזמן ואני תקוע כאן ב-2003. כיוון שאף אחד כאן בסביבה לא מסוגל כנראה להשיג לי את מה שאני צריך, אני נאלץ לבנות מעגל פשוט של מסע-בזמן כדי להגיע לאן שאני צריך בעצמי. אני זקוק לדיאגרמה פשוטה וקלה לביצוע של מעגל מסע-בזמן שניתן לבנות מחלקים זמינים כאן ב-2003. אנא שילחו בדואל כל סכמה שיש בידכם. אשלם כסף טוב עבור כל דבר שתשלחו לי ושאוכל להשתמש בו. או, אם יש לכם במקרה את יחידת שעון-היד AMD עם מחולל פיתול מימדי, ואתם בטוחים ב-100% שיש לכם אמצעי (בטוח) לשלוח אותו אלי, אנא ענו לי. שלחו הודעה ל- webmaster@custompaintshop.net.
אל תענו ישירות כיוון שתקבלו דחייה.

תודה לכם,
בריאן אפל.