מי דוחף את הזמן? אדון זכאים?

למרות גילי המופלג ואולי בגללו טרם התרגלתי לכך שחוקי השיווק והפרסום של גבינות קוטג' ומגבונים לחים חלים גם על ספרות, ובעיקר גורמות לי אי-נוחות גופנית ממש פרסומות ברדיו לספרים חדשים. אבל אני יודע שיש בכך תערובת של תמימות וצביעות, כי גם ספרים הם מוצר ככל המוצרים. היום נוכחתי בחיוניותו של המערך השיווקי הזה, כי ראיתי לפתע בעיתון מודעה ענקית על ספר חדש של יואל הופמן, ומיד נתקפתי תשוקה עזה להשיג אותו, כי לא יכולתי לסבול את המחשבה שהספר החדש של יואל הופמן מונח לו באיזו חנות מנוכרת ולא אצלי בבית. וכך בדרך חזרה מן ההסעות לבית-הספר עצרתי וקניתי קפה וקרואסון ואת הספר של יואל הופמן, ועכשיו אני קורא בו במקום לעשות את מה שצריך לעשות, ומנסה לבחור איזה משפט לצטט ממנו, וחושב שאולי את זה: "אלו יכולתי [במין ברית עמוקה יותר מזו שבין סופר וקורא] לפּול על צוארם של אנשים ולומר להם: בואו ונשב ונחלוט תה ואתם תספרו לי את חייכם ואני אספר לכם את חיי, הייתי משליך את כתב את היד לסל הניירות ועושה זאת. בעולם כזה החוק היה אוסר על הבדיה." ואולי את זה: "כמו בחנות של מילקשייק הזכרונות מתערבלים והדמיון, כמו תות שדה, ממתיק את החלב" – ושמא "יש דברים שלא יאמנו כמו למשל שהמלה הגרמנית לרגשי נחיתות היא מינדרורטיגקייטסגפולה." אבל אני רק בעמוד מספר – לא, עכשיו ראיתי שהעמודים לא ממוספרים.

לא מזמן הייתי צריך לספר לחבר אנגלי שנעלם מחיינו לפני שנים ופתאום נתגלה באיזה דף אינטרנט נידח מה קרה כאן בחמש-עשרה השנים האחרונות, ובעניין הספרותי אמרתי לו, פחות או יותר, יואל הופמן.  

 

יואל הופמן, Curriculum Vitae

הוצאת כתר

 

אולי תרצו לקרוא גם את:

5 תגובות בנושא “מי דוחף את הזמן? אדון זכאים?”

  1. "מה קרה כאן בחמש-עשרה השנים האחרונות, ובעניין הספרותי אמרתי לו, פחות או יותר, יואל הופמן" – מסכים עם כל מלה.
    והדבר היפה הוא שהופמן מאוד מאוד קריא, ומצחיק, ומרגש.

    אני רץ לצומת ספרים.

  2. שגם אתה אוהב את יואל הופמן, יוצא לי לא פעם כשאני קורא את הדברים שהוא כותב לנסות לגלות את סוד קסמו ואם סופרים אחרים כדוגמאת ראובן מירן, דן צלקה ואלכס אפשטיין, שכותבים גם הם סיפורים קצרים עם כל הכבוד למעשה לא קרובים אליו. למי שלא מכיר את הכתיבה, וזכור לי שאני בעצמי הופתעתי מכך דיי מוזר שבמעט מילים (מעין רצף שירי הייקו שיש בהם הגיון) הופמן מרכיב עולמות שסופרים אחרים יוצרים במאות עמודים, אבל הוא מצליח לעשות את זה. בזמן האחרון נוספו לא מעט ספרים לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא (ביניהם יהונתן גפן של "רומן אמריקאי" ו-"חרוזי החיים והמוות" של עמוס עוז) ועכשיו אני מוסיף אליהם את ספרו של הופמן – "קוריקולום ויטה" שאגב הפירוש שלו הוא קורות חיים (או במילים אחרות – ביוגרפיה). תודה שהסבת את תשומת לבנו.

  3. פינגבאק: קראתי ספר
  4. הופמן הוא מתנה לאנושות הקוראת, לא פחות.
    הוא צובע את הזוהר האפרורי של היומיום בצבעים מצחיקים. חוץ מזה שיש עוד חוק סודי, לפיו שני אוהבי הופמן תמיד יאהבו זה את זה.

השאר תגובה