ריאליטי בפסטיבל חיפה

כמו בכל שנה, הסרטים שאני רואה בפסטיבל חיפה לא קשורים לבחירה, טעם והעדפות תרבותיות אלא נתונים במידה רבה ליד המקרה ולשיקולים לוגיסטיים; אתמול, בזכות היותי קרוב לצלחת מסוימת, ראיתי את סרטם של דניאל סיון ועודד פרבר "המלחמה של גיורי", ואני מרגיש כמו זוכה בלוטו: גם אם זה יהיה הסרט היחיד שאראה בפסיטבל, היה כדאי (לקיים את הפסטיבל.)

חלק מן ההפתעה והעונג נובעים ודאי מכך שבאתי לסרט ללא ציפיות או מידע מוקדם; הסרט מתעד תקופה בחייה של משפחת יאיר מתל-אביב, שמוגדרת מן הסתם כמשפחת מצוקה ומתוייגת על ידי רשויות הרווחה, אבל בפירוש אינה עונה על כל הסטראוטיפים הנלווים לכך; הגיבור הכריזמטי ובעל הנוכחות הבולטת הוא האח הבכור, גיורי, שעלילות חייו הצעירים עד הנה מספיקות למלא רומן פיקרסקי או שניים.

לכאורה סרט דוקומנטרי, תיעוד ריאליסטי קשה – אבל בעצם יש ב"מלחמה של גיורי" סיפור בנוי היטב, כולל הפתעות ופיתולי עלילה, עליות ומורדות, מתח והפוגות קומיות, והרבה הברקות ויזואליות ואחרות שהופכות אותו לסרט שאין בו רגע מיותר או משעמם. אפשר היה לדמיין אותו בקלות כמין סרט מוקומנטרי מסוגנן.

הנושא קשה והמצבים המתועדים קיצוניים למדי, ולמרות זאת "המלחמה של גיורי" אינו סרט מדכא: לעתים הוא ממש מצחיק (היוזמה העיסקית המופלאה של מכירת נצנצים במצעד הגאווה – אבל כאלה שנוצצים רק בלילה) לעתים מרגיז ומעורר זעם (האיומים על האח) ולעתים תכופות נחמץ הלב מול סיטואציות מחרידות ובלתי-אפשריות, שנראות גם בלתי פתירות.

רגע אמוציונאלי במיוחד נרשם בסוף ההקרנה, כאשר יוצרי הסרט הזמינו את כוכביו – משפחת יאיר ובראשה גיורי – לקבל פרחים ותשואות; היה במעמד הזה משהו מפתיע, הזוי ומרגש. התגשמותם הפיזית של האנשים שאליהם התוודענו היכרות אינטימית למדי במהלך שעה וחצי של הקרנה, וירידתם מן המסך אל האולם בטיקוטין, העניקה איזה מימד נוסף ונוגע לחווייה כולה.

 

 

http://www.haifaff.co.il/product_page.asp?p_id=343

 

ועוד סרט שווה בפסטיבל – טריסטראם שנדי; כתבתי עליו משהו כאן (חלק ב')

אולי תרצו לקרוא גם את:

2 תגובות בנושא “ריאליטי בפסטיבל חיפה”

  1. ובלי קשר, המלצה לפסטיבל עכו.
    אתמול הייתי שם, היה נפלא. לא ראיתי אף הצגה מהללו שבתחרות, אבל היה שפע של מופעי חוצות רעננים ומרנינים, ברמה שלא היתה, ככל הזכור לי בעבר. חוויה נהדרת לכל המשפחה!

השאר תגובה