כפר כָּנַא, ממוּאַר

לפני מלחמות המפרץ, לפני בן-לאדן, לפני אינתיפאדה אחת, או שתיים, ביקרתי בכפר-כָּנַא. הנסיבות היו מוזרות. הייתי סטודנט, ובתחנת האוטובוס המרכזית של חיפה פגשתי סטודנט חביב אחר, בחור שעל פי כל הסימנים עמד בפני קריירה אקדמית מזהירה. חיכינו לאותו אוטובוס – זה שנוסע למגדל העמק ולנצרת, וממשיך צפונה. שמע, הוא הציע לי, אולי תבוא איתי? אני נוסע לכפר-כנא. יש שם כנס של התנועה האסלאמית ויריד ספרים, בטח יהיה מעניין. כפר-כנא? כל מה שעלה בדעתי היה ישו, ונס היין בחתונה. אבל הסכמתי, מתוך סקרנות.

השייח' נסראללה לא היה עדיין דמות מוכרת במדיה, וזקנים כהים ובגד לבן טרם נתפסו אז כאיום אוטומטי, אבל אי אפשר לומר שהיינו נינוחים לגמרי, שני אשכנזים ממושקפים בלב-המאפלייה האסלאמית, מוקפים אוהלים לבנים, דגלים ירוקים ופסוקי-קוראן מתנופפים ברוח. אלא שהאווירה הכללית הייתה שלווה, כמעט פסטורלית: בילוי משפחתי נעים של אחר-צהריים. חיטטנו בדוכני הספרים, אבל לא קניתי דבר. ילדים הביטו בנו בסקרנות גלויה, מבוגרים בסקרנות מוצנעת – אולי היה מי שחשד שאנו שייכים לזרועות-הבטחון העלומות של מדינת ישראל, אבל בלי ספק היינו בולטים מדי בשטח. אחר-כך החלה נהירה כללית אל האוהל המרכזי שהוקם שם, והקהל התייצב לשמוע נאומים. ואז ראיתי אותו, את הדובר המרכזי: חבוש טורבן לבן ומגודל זקן שחור, ועם זאת בהחלט ניתן לזיהוי: יוסוף אסלאם, האמן שנודע בעבר כקָט סטיבנס.

הוא לא שר; הוא דיבר, אבל לא שמעתי מילה, ואני לא זוכר אפילו באיזו שפה נאם. הכנס נועד, מן הסתם, לאסוף תרומות. לא מזמן ראיתי סרט תעודי עליו. הוא חזר לשיר, שירים בעלי מסר דתי, אבל בסגנונו המוכר; הוא עוסק בעיקר באיסוף תרומות לצרכי צדקה ופעיל למען המוסלמים של יוגוסלביה לשעבר. אין לו ברק מוזר בעיניים, והקול הוא אותו קול ששר פעם את רכבת השלום, ואת ליזה העצובה וכל השאר.

אולי תרצו לקרוא גם את:

4 תגובות בנושא “כפר כָּנַא, ממוּאַר”

  1. איך, איך אהבתי את קט סטיבנס ואת האלבום
    (תקליט וויניל)" Tea For the Tillerman"
    .

    יופי של סיפור.

השאר תגובה