ג'ון פוֹקס השלישי, או מבעד לצואר הבקבוק.

זיכרון ילדות, שנשמר אצלי צלול וחי, הוא מקור החיבה המוזרה שלי לאניות-בבקבוק: ספר ישן עם ציורים צבעוניים, ובאחד מהם מלח זקן, חייכן וסמוק-לחיים, מחזיק אנייה-בבקבוק, וילד מביט בו. לצדו מונח סליל חוטים, סכין וכלי מלאכה נוספים. את שם הספר ומה סופָּר בו שכחתי, אבל לא את הציור הזה, ואת תחושת הפליאה הראשונית שעלתה בי: איך מכניסים אניית מפרשים גבוהת-תרנים דרך צואר-הבקבוק הצר? כשגדלתי, לא נעלמה ההשתאות, גם לאחר שהבנתי איך עושים את זה, ונוספה ההנאה מהיופי השברירי והמורכב של דגם האנייה עצמו, ומהניגוד המוזר הזה: תחושת מרחבים ואופק אינסופי בתוך כלא זכוכית צר. חשבתי שזהו דימוי לא-רע לאמנות בכלל.

הרחבתי על כך קצת בספר שכתבתי, ואז גם החלטתי שאני צריך לפחות אנייה אחת בבקבוק אצלי בבית. רציתי שתופיע על עטיפת הספר שלי (באחד הפרקים מסופר על אומן מופלא שבונה אניות – ועוד דברים – בבקבוקים.) חיפשתי באינטרנט המתפתח של 1995, ומצאתי מעט מאוד – אבל בכל זאת הגעתי לאתר של ג'ון פוקס השלישי, שהציג צילומים יפים של דגמים שבנה. שלחתי לו מייל, והתחילה התכתבות די משעשעת. ג'ון פוקס אינו מלח ולא בן-מלח,  ואפילו בעיר-נמל אינו גר. הוא חי לו עם בת-זוגו באיווה, במין טריילר החונה בלב יער; אל תשאלו אותי איך עובד החיבור שלו לרשת. היא נוסעת כל יום לעבודה בעיירה הקרובה, מרחק שעה נסיעה. הוא עובד בבית. ג'ון בונה  דגמי אניות, גדולים וקטנים, ואת חלקם הוא מכניס לתוך בקבוקים, או נורות חשמל, או מכסי-שעונים. להבדיל מן האומנות העממית, הפשוטה והגסה יחסית של ימאים, וכמובן להבדיל גם מכל מיני מזכרות לתיירים בייצור המוני, הדגמים שלו הם מעשה-חושב: מדוייקים, מבוססים על תוכניות מקוריות, ומפורטים להחריד, במימדים מיניאטוריים המצריכים זכוכית מגדלת. בדומה לפלאי-עולם כמו הקוראן הכתוב על גרגר-אורז, בניית הדגמים היא מלאכה עדינה ומורכבת הדורשת כשרון, מיומנות, סבלנות אין קץ, ידי זהב ועיניים טובות – כל זאת עוד לפני שמתרחש הפלא של הכנסתן לבקבוק. ג'ון, המסיים כל מכתב שלו בברכה "עוגן הרם!" [ !Take care! Anchor's A Weigh ] אמר שישמח למכור לי את אחד הדגמים שלו (המחירים לא זולים.)

בחרתי ב"ניוּזְבּוֹי," אבל התלבטנו בקשר לאופן התשלום. בסופו של תהליך מייגע שבו היו מעורבות חברת "וֶוסְטֵרְן יוּנְיוֹן" וגיסתי, הגיעה אלי חבילה קטנה – קופסת נעליים מלאה בריפוד וניילון סופג-זעזועים, ובתוכה הבקבוק עם "ניוּזְבּוֹי." זמן קצר אחר כך נסעה ה"ניוּזְבּוֹי" בקופסת הנעליים שלה לתל-אביב, ושם צילם אותה תמיר להב-רדלמסר, מעצב הכריכה של הספר (וצילם בשנית, כי הלך לו המקינטוש.) ג'ון פוקס שמח מאוד כששמע שהאנייה-בבקבוק שלו מעטרת עטיפה של ספר, ולו גם ספר עברי… אחר כך היו לו עוד נגיעות רבות בתהילה: המפיקים של אחד מסרטי קווין קוסטנר – נדמה לי שזה היה "הדוור" – העניקו לקוסטנר דגם של ג'ון כמתנה לכבוד סיום ההפקה; בסרט אחר, בשם "The deep end", מופיעה דמות הבונה אניות בקבוק, וג'ון פוקס סיפק את כל צרכי ההפקה. חוץ מזה הוא זוכה כרוני בכל מיני מדליות על דגמיו.

לפני כמה חודשים החל פרק חדש ונוצץ בסאגה של ה"ניוּזְבּוֹי": המוזיאון הימי הלאומי בחיפה – מי שלא ידע שיש דבר כזה, שיתבייש – החל להכין תערוכה ששמה <"אומנות הסיפון," על חפצי אוּמנות וחפצים שימושיים שיצרו ימאים בעת ההפלגה. אניות-בבקבוק הן כמובן הפריט הקלאסי ביותר בז'אנר הזה.


אנייה בבקבוק עם דגל ישראל - עבודה של ימאי ישראלי אלמוני. מתוך קטלוג התערוכה.

התערוכה חביבה ומעניינת, הדגמים מוארים לתפארה בארגזי תצוגה נאים, וג'ון פוקס מאושר מאוד מכל זה ויעדכן את האתר שלו ברגע שיקבל את הקטלוג. אגב, הרבה לפני שהכרתי אותו, קראתי לבונה דגמים אחד שבדיתי "ג'ון." גם הוא חי לו באזור מרוחק ומבודד, ומוצא הרבה שמחה ואושר במלאכת-המחשבת שלו.ומי שהחזיק מעמד עד הנה, הנה הזדמנות למובאות שרק לעתים נדירות יש הצדקה לעשות בהן שימוש; ראייה ניצחת לכך שאין נושא, משמים ככל שיהיה, שלא יוכל להפוך, עם מעט שאר-רוח, דימיון, והסתכלות קצת אירונית על העולם, לחגיגה מוזרה ושמא ביזארית: מתוך "לשוט אל השקיעה", ומתוך יצירה ספרותית אלמונית כמעט באותה מידה, "לשוט אל השקיעה מאת אבנר שץ", מאת נל זינק. מובאה אחת למען היופי הטהור, הפיוטי, ולמען התרוממות-הרוח הכרוכה באניות-בבקבוק; השנייה למען הפרופורציות.

"הוא פתח את הדלת אל מערת אלאדין ענקית, עמוסה אוצרות בְּדָלְחִיים, מלוטשים…היו שם ה"אֶרְגוֹ" וה"הִיסְפַּנְיוֹלָה", "סָנְטַה מַרִיָה", "פִּינְטַה" ו"נִינְיָה" – שלושתן בבקבוק אחד – ה"גוֹלְדֶן הַיינְד", ה"וָאסַה", "גְרֵייט אִיסְטֵרְן", ה"קָאטִי סַארְק", כמובן, ויריבתה ה"תֶרְמוֹפִילַאי" – השנייה מקדימה את רעותה כדי אינץ' אחד, בסיומו של מרוץ התה הנודע; היו ה"קונסטיטיושן" וה"ויקטורי", וגם אוניתו של סינדבד המלח ושל הקיסר הסיני…וכיוון שהאמן כבר ידע את כל מה שיש לדעת על אודות אוניות בבקבוק, פנה לשדות חדשים: ראשית הכניס אל בקבוקיו אוניות מודרניות, אוניות של עידן הברזל, שאף כי נעדר מהן הקסם הפרפרי של האוניות הגבוהות, זקופות התרנים, הפליאו בכל זאת במידת הדיוק של הדגם, וגם בכך שהוכנסו לבקבוק שצוארו צר בברור מלהכיל אפילו את גוף האוניה בלבד. לא היו כאן כל תרנים שניתן לקפל. היו שם אוניות-קיטור ואוניות-משוטה עם גלגלי ענק, אוניות נוסעים גנדרניות עם אלפי אשקפים עגולים, אוניות משא זקנות ומרופטות…זאת הייתה רק ההתחלה. אחרי האוניות באו המטוסים: ישנים, תלת-כנפיים ודו-כנפיים, צבעוניים ומצועצעים, בד מתוח על צלעות כנפיהם – והם צפו בחלל הבקבוק ללא תמיכה, עפים מעוף נצחי, משוחרר מכבידה, מן האין אל האין, טיסה אינסופית ללא כל נקודת משען, בודדים ויפים – מטוסיהם של חלוצי התעופה, האחים רייט ואוטו ליליינטאל, לואי בֶּלַרְיוֹ והברון האדום, צבועים בסמלי טיסות וחילות- אוויר שחדלו כבר להתקיים, אבל ממשיכים לעוף בדממה זגוגיתית צלולה, קפואים כשפּיריות בענבר. אחריהם היו מדפים ועליהם אוניות ומטוסים שלא היו ולא נבראו, אוניות שנראו כציור סיני, כדרקונים מקושֹקשֹים שמפרשיהן ככנפי עטלף, ואוניות חלום שקופות, שכוחן בחולשתן, כאלה שעומדות בפני זעף הגלים בזכות גמישותן ולא בזכות קשיחותן, וצורתן נוזלית ולא קבועה, ומטוסים שהטכנולוגיה שבה יוצרו העלימה את הצורך בקווים נחרצים ובזוויות חדות והם היו מעוגלים וכרסתניים וקמורים, מעלים תפיחות על גופם כמין עפצים על גזע עץ, ורק איזו צורת יסוד קלושה מציינת את היותם כלי-טיס…ומדפים ועליהם בקבוקים שבהם חלליות זעירות מופלאות ששטו בחלל שחור…כאילו הוטבל הבקבוק הזה בחלל החיצון והתמלא בשחור-השקוף הצלול שלו, ואז נפקק והוחזר אל המדף…והיו בקבוקים ובהם גופים הנדסיים מורכבים, רבי מישורים וצלעות, חלות דבש תלת-ממדיות וכסופות, גופים פרדוקסליים…התרקמויות אורגניות משונות אבל הגיוניות למראה, לא מפלצתיות, שמקורן אולי בפלנטות זרות של שמשות רחוקות.
הבקבוק האחרון הכיל נוזל כהה והייתה עליו תוית. לא ראיתי דבר בתוכו.

מתוך "לשוט אל השקיעה"


ועידות של אניות-בבקבוק, כמו ועידות של מדע בדיוני, יש להן רק קשר רופף לאניות-בבקבוק עצמן. במלונות גדולים, ליד כבישים-עוקפים פרבריים, מחליפות נשים, לבושות כפסלוני-חרטום של אניות, מילות-נימוסין עם גברים בתחפושות של קברניטים ותיקים מן הימים ההם, בסבב אינסופי של מסיבות וקבלות פנים. למטה מוצגות תערוכות, נערכים דיונים ותחרויות, שעה שבמעלה המדרגות נוהרים חובבים של אניות-בבקבוק מבַּאר פתוח אחד למשנהו, ועוסקים בדיונים – רשמיים ויומרניים עוד יותר מאלה המתנהלים למטה. ככלל, הרשמיות, ברגע שננקטה, גוברת עם השכרות, המגדילה את פער-הזמנים שבין פרצי-הדיבור ומאפשרת זינוק אקספוננציאלי ברמת ההרהורים המעמיקים וכובד-הראש. גברים במעילי-פראק מהוהים, עם זקני-תיש שחורים משוחים בג'ל, מתווכחים על אודות יתרונותיהן היחסיים של מספנות שונות, ומחליפים בחגיגיות כרטיסי ביקור שעליהם מודפס:הרמן גוץ' ובניו – בניין אניות ומבדוק יבש

כיכר נורמה 17
אינדיאנפוליס.
ו –
ג'ים "רוב" פרנק
וַנְטוֹת – זְקֵפִים  – פִּינִים מַפְצִילִים
445 מערב רח' 22 P12
ניו יורק.

בשבת בערב כולם יורדים למטה לנשף המסכות, שבו באים לידי ביטוי האלמנטים הראוותניים יותר של קהל החוגגים. רקדן-שורת-המקהלה לשעבר, בן 45, בבגד גוף בצבע עור, משחזר, כשהוא מנופף בנִסים לבנים, את מרוץ היאכטות הראשון של 'גביע אמריקה'. שורת ילדים, שערכו הרבה חזרות, יוצרים ברכת-חג באמצעות דגלי-קוד של הצי, לקול תשואות רמות. איש בעל זקן ניצב דומם לחלוטין שעה שחברו מניף מערך-מפרשים שלם על גופו. הקהל הנרעש מוחא כף בנימוס. בחצות החדרים שלמעלה כבר דחוסים בבאי הועידה שכבר מזמן חדלו לבחוש את המשקאות שלהם. הם לוגמים את הוודקה מתחתית הקוקטייל שלהם דרך קשיות-בחישה אדומות קטנות, ומרכלים על מה שהתרחש בועידה הקודמת. בפינת אחד מן החדרים הללו, לא מפריע לאיש ועוסק בעניניו, יושב זוהר, מקשיב בדריכות, דרך אזניות, לתוכנית רדיו של מאזינים המטלפנים לאולפן. מדי פעם מתקרב מישהו, כנוע וחמקני, כמי שמבקש פגישה עם צאר רודני.

"שֵם?" שואל זוהר.

"אני גרי בְּלֵיין, סמנכ"ל תפעול של בנק ___, ומר שמידט אמר לי שיתכן שיש לך משהו שיעניין אותנו."

תוך שהוא מניד בראשו מוציא זוהר את עבודתו האחרונה מהכיס, מסיר את עטיפת הנייר המגוננת. "אוניית הצי האמריקאי אֶסֵקְס CV-9, הוא אומר בצניעות, מניח בכף ידו ספינה זעירה, בנויה כולה מגפרורי-קרטון בתוך בקבוקון קראק. מטוסי 47-P זעירים, כנפיהם מקופלות כלפי מעלה, חונים על הסיפון, ולצדם לגיון של נערי-סיפון יגעים שהמטאטאים שלהם באמת זזים, במעגלים קטנים מיכולת האבחנה של עין בלתי-מזוינת. פקיד הבנק, מזיע, מבקש זכוכית מגדלת של שען ומסתכל בשתיקה כיצד קצינים זוטרים זעירים מפקחים על עבודות התחזוקה השגרתיות במתקני הנחיתה. "מליון דולר. כן או לא." בעצבנות, מבקש נציג הבנק זמן נוסף. "יש לי עוד דבר מיוחד באמת, עבור הלקוח המתאים," מוסיף זוהר, פותח צרור של ניירות שעווה ובעזרת מצבטיים חושף את אוניית-ההגנה אקסודוס, דוודיה מוסקים, עוגנת בנמל פוֹס, חרוטה על גרגר של אורז.

"יותר מדי בשבילי," אומר הטמבל, נסוג לאיטו. תמיד אמרתי לזוהר שאם יוריד מחירים קצת , אולי יצליח למכור משהו מדי פעם, אבל יש לו דעות מוצקות מאד על אמנות.

מתוך:

Sailing Towards the Sunset by Avner Shats by Nell Zink

אולי תרצו לקרוא גם את:

9 תגובות בנושא “ג'ון פוֹקס השלישי, או מבעד לצואר הבקבוק.”

  1. זה לא צריך להיות במדור ספנות. זה צריך להיות במדור יופי. בעיקר הציטוט. אגב, זהו אחד הסיפורים הכי פיקרסקיים אי פעם על עטיפות ספרים. אגב, עוגן הרם!

  2. מה זאת אומרת "ומי שהחזיק מעמד עד הנה"? יש מישהו שאניות בבקבוקים לא מרתקות אותו? אם כל המכורים לזה יצאו מהארון (מהבקבוק… סליחה לא יכולתי להתאפק) יצטרכו לחוקק חוקים נגד זה! חוץ מזה, נורא כיף לקרוא אותך באופן כללי – הרי אזוטריקה היא טעם החיים.

  3. תודה על הטקסט המרתק.
    אני עדיין לא הבנתי איך מכניסים את האונייה לבקבוק. כלומר, לפי הקישור שנתת זה נראה מופרך מדי: לבנות את האוניה בחוץ, למעוך אותה איכשהו ולחוב אותה פנימה דרך צוואר הבקבוק, ואז (שיא השיאים) להחדיר פנימה מעין חוטים (?) ולקומם את האוניה מהריסותיה ??
    ומה זה הספר של נל זינק? זה הטרונים שלך?

  4. האנימציה אולי לא מוצלחת אבל מדוייקת בעיקרון: בונים את דגם האונייה בחוץ, והפטנט העיקרי הוא תרנים המורכבים על ציר. החוטים נכנסים עם האוניה, הם המשך של ה"חבלים" המייצבים את התרנים ומותחים מפרשים. כשהדגם יושב במקומו מושכים בהם, התרנים מזדקפים, המפרשים נמתחים, וכן הלאה. יש בטח עוד טכניקות.

    נל זינק היא ישות אמיתית לחלוטין, עם כתובת ודרכון, והיא באמת כתבה את הספר המצוטט כאן. (הוא לא יצא לאור).

  5. הגעתי לדף במקרה בעקבות חיפוש אחר סינדבד המלח ספינות בבקבוק תמיד הקסימו אותי והציטוט מהסיפור מקסים
    תודה

  6. פתאום באמצע החיים, ועוד בצום ט באב, התחשק לי לדעת אחת ולתמיד איך בדיוק מכניסים אונייה לתוך בקבוק. נכנסתי לאתר שלך ולא הצלחתי לצאת ומאז אני כלואה ביופי הזה כמו אנייה בבקבוק. יש פטנט ליציאה?

השאר תגובה