(פורסם בהארץ, תרבות וספרות, אוגוסט 2003)
בסרט "סינבד", הלהיט המצויר של הקיץ, נעשה ניצול ציני של שם
קלאסי, בהנחה שהוא מותג שיווקי מצוין, כדי לספר עוד סיפור-נוסחה
בנאלי וצפוי, שאין בו אפילו רמז למקורותיו התרבותיים
סינבד הספן בסרט המצויר. הדמיון למקור מיטשטש
וכמעט נעלם
"הסרט מספר על סינבד המלח, הדמות מסיפורי אלף לילה ולילה, שזוכה לכמה תוספות מן המיתולוגיה היוונית", נכתב בסקירה קצרה ב"הארץ" על הלהיט המצויר של הקיץ, "סינבד – האגדה של שבעת הימים". טעות תמימה ונפוצה: ב"אלף לילה ולילה" יש דמות בשם אלסנדבאד, שהוא, בלשון התרגום של יוסף יואל ריבלין, "עובר אורחות הימים", ובפועל הוא סוחר עשיר מבגדאד הנוסע לעסקיו על אוניות, אבל איננו מלח וגם לא פיראט. את סיפורי שבעת המסעות המופלאים שלו מספר אלסנדבאד הסוחר לאלסנדבאד אחר, סבל עני שהזמין לביתו המפואר בבגדאד; ואת כל זאת מספרת כמובן שהרזאד למלך שהריאר, בלילה החמש-מאות שלושים ושבעה, על פי דפוס הסיפור-בתוך-סיפור, המפותל כערבסקה, של "אלף לילה ולילה".
סרט מצויר קודם בהשראת סיפור מתוך היצירה המונומנטלית – שבורחס מכנה אותה "ארמון שדורות של בני אדם נדרשו על מנת להקים אותו" – "אלאדין" של אולפני וולט דיסני – התנהל רובו ככולו באווירה אוריינטליסטית, במובנה האדוארד-סעידי, כלומר על פי מערך הדימויים המערבי על המזרח האקזוטי, וזכה, בעיקר בשל שיר הפתיחה שלו, לקיתונות של שופכין מצד ארגונים ערביים באמריקה. "סינבד" של אולפני "דרימוורקס", לעומת זאת, היוצא אל האקרנים באקלים פוליטי שונה לחלוטין – אם כי אין לי מושג מתי החלה העבודה עליו – הוא אופרה אחרת לחלוטין. זה סרט-קיץ טיפוסי: האנימציה שבו מרשימה, כל עוד מדובר באיתני הטבע, מפלצות-ים ואוניות; אשר ליצורי אנוש, כמו ברוב סרטי-האנימציה הפופולריים של העשורים האחרונים (אולי בהשפעה מעוותת של אמנות האנימציה היפאנית) הם מצוירים בקו קריקטורי גס וזוויתי, מפושטים ושטוחים במכוון, ללא הצללה, גולמניים וכעורים.
די מתאים, כי לכל דמות יש כוכב קולנוע בשר-ודם המדובב אותה. סינבד של הסרט הוא, משום מה, שודד-ים עליז ואמיץ לב, וקולו הוא של כוכב הקולנוע בראד פיט, אשר על כן טבע מאן-דהו בהוליווד את השנינה "סינבראד". על הדל"ת שבתיבה "סינדבאד" ויתרו, אני מנחש, כדי להקל על ההגייה בפי ילדים אמריקאים; יש להניח על כן שסיפור אנס אלוג'וד ואהובתו אלורד פי אלאכמאם, למשל, או סיפור זיין-אלאצנאם, לא יזכו לגירסה הוליוודית משלהם. לא מספיק קליט. אשר לעלילת הסרט, המבוססת לכאורה על סיפורי שהרזאד: ובכן, ספינתו כתומת-המפרשים (מפרשים של ג'ונק, סוג ספינה מסין ודרום מזרח אסיה, אבל לא נדקדק בקטנות) של הגיבור מגיעה אל אותה בירה נודעת של הציוויליזציה האיסלאמית – סיראקוז שבסיציליה; לחברו-יריבו קוראים פרותיאוס; בסינבד הנחמד משתעשעת אלה יפהפייה ושמה סרין, שהיא כידוע מעמודי-התווך של אמונה המוסלמית; לצוות אונייתו של סינבד מצטרפת נערה יפה הנושאת שם ערבי נאה, מרינה, מין אנני אוקלי אשת לפידות, יפה ומשוחררת, שרק שכחה את הרעלה שלה. יש גם איזה "ספר שלום" מוזר, שאין לאיש מושג מה כתוב בו אבל הוא נורא חשוב וכשפותחים אותו יש מין אפקט יפה; ומלחיו של סינבד נתקלים בשירת הסירנות המפתות, ממש כמו במיתוס הנודע "אלף לילה ולילה" מאת הומרוס. בקצרה, כל קשר ל"אלף לילה ולילה" שייך לעולם הבדיון והפנטסיה, שאוהבים לייחס אצלנו למזרח ולסיפוריו.
ייתכן שהדברים השתנו מאז, אבל עד כמה שאני זוכר, במשך שלוש שנות לימודים דחוסות למדי של התרבות המוסלמית והערבית באוניברסיטה, כולל קריאה בטקסטים קלאסיים, "אלף לילה ולילה" לא הוזכר כלל, ולא במקרה. תולדותיו של האפוס הגדול והנודע כל כך הן תעלומה. אזכור אגבי שלו קיים בתעודה מן המאה התשיעית, אבל במשך מאות ארוכות של שנים הוא נזכר שוב רק לעתים נדירות ביותר – פעם אחת במסמך מתוך הגניזה הקהירית. אלף לילה ולילה לא רק שאינו מאפיין את הספרות והתרבות הערבית של ימי-הביניים, הוא יצירה שכנראה נחשבה שולית, ואף בזויה, בעיני האליטה המשכילה. לא רק מפני שדפיו מוכתמים ביין ובאורגיות, אלא מפני שבעידן ההוא כל מושג הפרוזה, שהוא כה טבעי לנו היום, היה שונה מעיקרו; ספרות בדויה נחשבה, בפשטות, לשקר, לא לאמנות. עד כדי כך שכדי לספר דבר-מה בדוי, ננקטה תמיד לשון של הבאת דבר בשם אומרו.
עוד כמה פרטים על הערפול הגדול הכרוך בתולדות אלף לילה ולילה: התרגום המערבי הראשון, של גאלאנד הצרפתי, מתוך כתב-יד שנמצא בטורקיה, כלל רק 234 "לילות". חלק ניכר מהטקסט, כולל כמה מהסיפורים הפופולריים ביותר, מקורם הערבי כלל לא נמצא; עובדות אלה הביאו חוקרים רוויזיוניסטים מודרניים, בראשם מוחסיין מהדי מהרווארד, להשערה שחלק מן הסיפורים, ודווקא הנודעים ביותר כמו אלאדין ועלי-באבא, פוברקו על ידי גאלאנד או אחרים; שגאלאנד הוא גם זה שהוסיף את מחזור סיפורי אלסנדבאד, שמקורו פרסי, מהתקופה העבאסית, אל המכלול של אלף לילה ולילה. ה"אלף", על פי גישה זו, משמעותו בעצם "הרבה", ורק באירופה צצה הדרישה לקבל את האלף במשמעותו המילולית – ולדרישות השוק כידוע יש להיענות. הגירסאות האירופיות הורקו אחר כך, במאה ה-19, גם אל הערבית.
חוסיין עדאווי פירסם גירסה מתוקנת, "פוריסטית", על פי הניתוח של מהדי, של אלף לילה ולילה "המקורי" (העלום והמסתורי, כאמור), מתורגמת בעיקר מכתב-יד סורי מהמאה ה-14; אבל בלחץ בית ההוצאה נוסף חיש מהר גם חלק שני, ובו, לרווחת המו"ל, כל המותגים הנודעים – עלי באבא, אלאדין ומנורת הקסמים, וגם מסעות אלסנדבאד (את המידע הרב שאני חולק עמכם כאן שאבתי מתוך מאמר של פרופסור דניאל בומונט המופיע באינטרנט).
אשר לקוראי עברית, המזרחן הנודע יואל יוסף ריבלין הוא שתירגם "מן המקור" – גירסת בולאק, מן הסתם, שכן בסיפור המסע השישי של אלסנדבאד הוא מוסיף בהערת שוליים סיום חלופי, מתורגם מן המהדורה הראשונה של כלכותה מ-1841- אבל תרגומו אינו קל לקריאה, בלשון המעטה. האם יש מי שיטרח לרענן אותו, או לתרגם מחדש? בתרגום יש אלמנטים משעשעים. אני מגייס שוב זיכרונות מעורפלים מימי לימודי: בערבית קיים מבנה תחבירי המכונה "משפט מה-מין". המבנה הזה נפוץ ב"אלף לילה ולילה", וריבלין העתיקו משום מה כלשונו מן הערבית אף שהוא זר לעברית. במקום "הבלהות שאירעו לי והצרות שסבלתי" אומר אלסנדבאד: "מה שארע לי מן הבלהות, ומה שסבלתי מן הצרות" – והדפוס הזה חוזר על עצמו לכל אורך הטקסט. התרגום משופע עוד מוזרויות רבות כעין אלה, ולמרות כל זאת אפשר לצלול לתוכו ולדלות עוד ועוד פנינים. לא מכבר קראתי למשל, בהנאה, ולמיטב זיכרוני לראשונה, את סיפור השפחה תודוד, גאונית שאין כמותה, השמה ללעג את כל חכמי הכליף הארון אלרראשיד בעומק ידיעותיה. הסיפור מאפשר הצצה מעמיקה למדי אל תמונת העולם המדעית של תור הזהב המוסלמי, אבל משעשעים במיוחד דבריה כשהיא נשאלת על היין: "כלום לא די לך להימנע משתייתו ממה שנאמר בספר אלוהים יתעלה…" היא פותחת בנימת תוכחה, ובאותה נשימה ממשיכה לפרט, אחד לאחד, את מעלותיו הנפלאות של המשקה האסור, ש"מסיר דאגה ומעורר לנדיבות… מחשל את השלחופית, ופותח את העצירות… ומזכך את הראש ואת המח מפסולת, ודוחה את זמן הלבנת השיער" (עמ' 712). בקריאה חוזרת הפתיעה אותי גם הנוכחות המתמדת של תימה שאנו נוטים לייחס לזמן ומקום אחרים – memento mori – זכר המוות, הבולט כל כך בסיפורים כמו "עיר הפליז".
"אלף לילה ולילה" שופע עוד אוצרות כמו מערת עלי באבא, והוא בלתי נדלה – אבל על פי רוב אינו בדיוק נראטיב הוליוודי נוסחתי ויעיל. אלף לילה ולילה הותיר את חותמו על התרבות המערבית – הפופולרית והגבוהה כאחת; יש המרחיקים לכת ורואים את עקבות השפעתו אצל בוקאצ'ו, צ'וסר ושייקספיר; אבל אין ספק שאפשר למצוא את הדיו בספרות, בשירה, בקולנוע; רשימה חפוזה תתפרש מוורדסוורת' וטניסון ורוברט לואי סטיבנסון, עד סלמן רושדי וג'ון בארת ("somebody the sailor"), ותכלול יצירות של רימסקי-קורסקוב וראוול במוסיקה, ובקולנוע – מ"הגנב מבגדד" ועד "אלף לילה ולילה" של פזוליני. השפעתו ניכרת כמובן, באורח מורכב ומפותל יותר, גם על התרבות הערבית – אצל נגיב מחפוז, או אמיל חביבי, המתבדח במרירות על דבר מעלותיו התרומיות של הדמיון המזרחי שמקורו באלף לילה ולילה, שבלעדיו "כלום יכולים היו הערבים שלך, מורי ורבי, לחיות במדינה הזאת אפילו יום אחד?" (האופסימיסט, תרגום אנטון שמאס, עמ'139 ). כל היצירות האלה שומרות על זיקה, או קשר – מרומז, מעוות, מהופך, אירוני, פארודי או אחר – אל האפוס הגדול שהגיבורה הראשית שלו היא המספרת הגדולה מכולם, שהרזאד.
הסרט "סינבד", המתיימר באופן מטעה-במכוון להיות עוד חוליה באותה שלשלת – מבתק באופן סופי ומוחלט את הקשר הזה. קל מדי להשתלח במוצר בידורי קליל (שלמרות הכל מושקעים בו עבודה רבה, ולעתים גם כישרון, והרבה הרבה ממון) שמטרתו המוצהרת היא לגרוף רווחים, אבל "סינבד" הוא פשוט מקרה קיצוני. מאז ומעולם התמיהו אותי "עיבודים" לילדים שאינם מותירים כמעט דבר וחצי דבר מן המקור; ראשיתו של דבר לעתים בכוונות פדגוגיות טהורות – להציג לקטנים יצירה קלאסית, בין אם מדובר במיתולוגיה היוונית, בתנ"ך או במסעות גוליבר וספר הג'ונגל, באופן נגיש ומפושט. ההמשך הוא בעיבודים חופשיים יותר ויותר, המתבססים על עיבודים שקדמו להם, עד שהדמיון למקור מיטשטש וכמעט נעלם.
ב"סינבד" עשו דבר אחר: ניצול ציני של שם קלאסי, בהנחה שהוא מותג שיווקי מצוין, כדי לספר עוד סיפור-נוסחה בנאלי וצפוי, שאין בו אפילו רמז למקורותיו התרבותיים. עכשיו, כשבבירתו המעטירה של הארון אלרשיד מושל גנרל אמריקאי בדימוס, השסע בין המערב לאיסלאם נדמה עמוק ורחב כמו בימי מסעי הצלב. ואם לא די בכך, מסתבר שהסרט נכשל בקופות, ובתי בת הארבע רצתה לצאת ממנו באמצע. ככה זה עם כוחות השוק.
*******************************************
אין לנו במי לבטוח אלא באבינו שבשמיים
מי המדובבים של הסרט?
האם המדובבת של מרינה היא חני נחמיאס????מקווה שתענו לי
תודה*
וואלה אין לי מושג
המדובבת של מרינה היא גלית גיאת