רוסנדיסקו

הסוכן שלי בגרמניה (לא, אני לא רציני) מוסר לי כי הלהיט האחרון שם הוא ספר בשם "רוסנדיסקו" מאת ולדימיר קמינר, שכולם ממליצים עליו כעל ספר מצחיק, מבריק וכ'. קמינר הוא יהודי רוסי שהיגר למזרח ברלין ב-1990. כבר בעמודים הראשונים הוא מסביר שכאשר התברר, בברה"מ לשעבר, שפספורט שבו מודפסת המילה "יהודי" מאפשר ניידות מוגברת, התחילו כולם לשלם שוחד כדי שגם להם ידפיסו "יהודי" בדרכון (יהודים ניסו במשך 50 שנה למחוק את המילה מהדרכון שלהם) על מנת להגר. בעיר קלן ניסה הרב המקומי לברר את מידת היהדות של כמה מהגרים (הם נזקקו לאישורו לגבי יהדותם.) "מה אוכלים בפסח?" שאל אשה אחת, והיא ענתה לו "מלפפונים, ועוגת-פסח." "למה מלפפונים?" תהה הרב, והאשה נזכרה פתאום: "מצות!" "ואת יודעת מה הן מצות?" שאל הרב, והאשה ענתה לו בהקלה "כן, נו, אלה העוגות שאנחנו מכינים עם דם של ילדים."

עוד דוגמיות:

"אשתי אולגה נולדה על האי סחאלין, בעיר אוצ'ה. 1000 קילומטר מטוקיו, 10,000 קילומטר ממוסקווה, 12,000 קילומטר מברלין. היו שם שלושה בתי ספר יסודיים, מספר 5, 4, ו-2. 3 היה חסר, אבל על פי השמועה באוצ'ה לפני שלושים שנה גרפה אותו סופת שלגים אל הים, כיוון שהייתה בו קומה אחת יותר מדי…בזמן סופות שלג נסגרו בתי-הספר, או כאשר ירדה הטמפרטורה למטה מ-35 מעלות מתחת לאפס. אז ישבו כולם בבית וחיכו לחופשת הסתיו. היו רק שתי עונות בסחאלין, החורף הארוך ואז, כשהשלג נמס כולו בסוף יולי, סתיו. בגיל 12 ראתה אולגה לראשונה, בשדה התעופה בצ'אבארובסק, דרור. "תראי, מאמא, זבובים ענקיים," צעקה…"

"במקום שממנו אני בא, החיים אינם ראויים לחיותם. בגלל הרוח החזקה והתחבורה הציבורית העלובה, כל פעולה הופכת מייגעת במידה מפלצתית. בגיל 14 האדם כבר תשוש מעייפות, והמנוחה אפשרית רק בגיל 45. לא פעם הולך אדם לקניות ואינו שב, או כותב רומן, מבחין בעמוד 2000 עד כמה הסתבך העניין, ומתחיל מחדש מאפס."

 

חוץ מזה קמינר הוא גיבור-תרבות אופנתי ויש לו אתר, אבל בגרמנית. וכאן ראיון באנגלית.

 

 

אולי תרצו לקרוא גם את:

6 תגובות בנושא “רוסנדיסקו”

  1. באמת ראיתי הספר בעשרות עותקים ב'דוסמן', חנות הספרים\דיסקים הגדולה והמשובחת בברלין (אי שם ליד תחנת האס-באן והאו-באן של פרידריכשטראסה). גם מתורגם לאנגלית. לא קניתי אותו. עכשיו אני מצטערת.
    ומי הסוכן שלך בגרמניה? ג'יימס בונד? (;

  2. אבנר,
    היצירה הזאת מסתדרת לי עם מזרח ברלין. הרבה יצירתיות והרבה אינטקלט מקורם במזרח העיר. המפגש של האמנות האנרכיסטית והתוססת שיש שם עם המערב המדושן עושים רק טוב ליצירה התרבותית ולאמנות. צריך לראות את הגרפיטי שנמרחו שם בשפע על הבלוקים של הבניינים כדי לראות את הכשרון.

  3. אני מגיב לאט, סליחה.
    הסוכן שלי מעדיפ/ה לשמור על אלמוניות לעת עתה.

    אני מודה לנטשה, מצהיר שאינני מכיר אותה אבל מאוד מעוניין בכך.

    ואף פעם לא הייתי בברלין, עמי. אולי פעם.

השאר תגובה