אתמול התארחתי באולפן טלוויזיה של אחד מערוצי הילדים. הזמינו אותי לשם בעניין אזוטרי לגמרי, מפני שהתחקירנית מצאה איזו רשימה שלי באינטרנט. כמובן שהסכמתי לבוא: הבנות שלי לא היו סולחות לי אילו סירבתי, כי הן נורא רצו לראות איך מפיקים תוכנית טלוויזיה. האולפן – בגודל של דירת שיכון ממוצעת – המה אנשים. הכל היה מקצועי ומאורגן למופת, ואנשי הצוות היו חביבים ויעילים, אבל בכל זאת זה נראה כמו סצנה של פליני: איש רזה בחולצה אדומה סוחב שני דגמים של הטיטאניק; מנחה גבוה בלבוש פיראט מדבר עם מפיקה טרודה ומעשנת; ליד חדר האיפור עורך המנחה השני, נער רזה וקפצני, ראיון-הכנה עם גבר גבוה, אפור שיער וטרוט-עיניים: "חייזרים וחוּצַנים זה אותו דבר," אומר הגבר, ועל פניהם חולפת נערה עם בלוני-הליום לבנים, שעיני-שקד סגולות של חייזרים, או חוצנים, מצוירות עליהם. כתה שלמה של ילדים מ"שֶשְטוס" של הערוץ הסמוך מתגודדת ליד הפתח, תרה אחרי אבק-כוכבים וצדה חתימות. בתוך הפריק-שואו הזה, שאני עצמי הייתי כמובן אחד המוצגים בו, בלט בזרותו גבר בחליפה אפורה, עניבה וחיוך קטן, שנראה כמו איזה פרופסור מהרווארד. מבט חטוף ברשימת המשתתפים המודפסת על הקיר אישר את החשדות: זה היה אבי לייב, פרופסור מהרווארד, אסטרופיזיקאי.
סימולציה של מבנה היקום המוקדם.
מקור
בשעה שהמתנו לתורנו – לאותן ארבע דקות של תהילה, שבהן צריך אדם להסביר לקהל ילדים שוחר-דעת את סודות היקום או את ההיסטוריה של הספנות, אבל מהר, לפני שתגיע רוני סופרסטאר – שוחחתי איתו. תמיד הייתה לי חולשה לאסטרופיזיקאים. פרופסור לייב – סבלני, חביב להפליא ונעים שיחה – הספיק להעניק לי כמה תובנות קוסמיות בדקות המעטות בהן דיברנו, בלב המהומה הקרנבלית. אולי החשובה שבהן אישרה דבר מה שחשדתי בו כבר מזמן: יש מציאות אובייקטיבית. למרות החמקנות הזדונית של תורת הקוונטים, ואי-הוודאות המובנית של עולם החלקיקים התת- אטומיים, כשאדם נתקל בקיר, הוא נתקל בקיר, ולא באיזו פונקציית-גל הסתברותית או משהו כזה. כמובן שפרשנות המציאות היא עניין אחר לחלוטין. לייב סיפר לי גם על ניסוי מחשבתי, אלים מאוד, של התאבדות באמצעות אקדח קוואנטי, ורמז לי על חשיבותה של תורת הקוונטים להתפתחות היקום שלנו: אלמלא ההפרעות הקוונטיות הקטנות, היה כל החומר מתפזר, בעקבות המפץ הגדול, באופן הומוגני, והיה נוצר יקום אחיד ומשעמם מאוד; רק הפרעות קוונטיות קטנות יצרו את ריכוזי החומר שאנו קוראים להם גלקסיות, כוכבים, ובסופו של דבר אנשים. (כל הטעויות והשטויות, אם יש כאן כאלה, הן שלי בלבד.) הוא גם המליץ לי על ספר או שניים, של פופולריזטורים איכותיים בתחומים בהם הוא עוסק. אחד מאלה שמו Alan Guth. והתגלית האחרונה: האתר של המועדון האסטרונומי באוניברסיטת ת"א, שפרופ' לייב הרצה בו לפני זמן קצר. אפשר לראות שם את ההרצאות בוידיאו (אם כי דווקא את ההרצאה שלו טרם העלו) – עוד אחד מאותם דברים שבשבילם המציאו את האינטרנט.
אין מציאות אובייקטיבית. הקיר הוא אולי קיר, אבל האדם, האמממ… פרט לילדים, כמובן, שאצלם גם הקיר הוא לא קיר. ואפרופו ילדים, לפתע שמתי לב בטור הימני לספר חדש? מזל טוב!
בכתובת:
http://www.astroclub.tau.ac.il/past_h.html
ניתן לצפות בהרצאה של פרופ' אבי לייב, שהועברה במסגרת המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב.
יש ללחוץ על אייקון המצלמה בצד שמאל.
צפייה מהנה!
אני מנסה לחשוב על תשובה טובה, אבל בהתפצלות הנוכחית של היקום המוח שלי מיובש.
ותודה, כן, ספר ילדים – בעצם, ספר לילדה שלי – יצא (לאחר הרבה תלאות). אולי אכתוב על זה משהו.
לחברים במועדון האסטרונומי: ברכות ותודה, אבל ליד ההרצאה של פרופ' לייב אין אייקון. אשמח מאוד אם תוסיפו אותה.
בלבלת אותי לגמרי.
לעניות דעתי הלא מתמצאת כלל [אך עם זאת בעלת קומונסנס מה זה בריא], רק מישהו אובייקטיבי יכול לקבוע שיש מציאות אובייקטיבית.
אבל פרופ' לייב נראה לי מה-זה-אובייקטיבי.
מזל טוב!
התיאור ההזוי שלך שעשע אותי עד מאוד.
עוד ניסיון. המופרעות הקלה והחיננית שבה לוקה הרשימה הזו, היא תוצאה של הפרעות קוונטיות זעירות שגרמו לפני כ-15 מיליארד שנים להתחלה לא הומוגנית של היקום ולהיווצרות שמשות, כוכבי לכת גלקסיות וכוכבים ענקיים שלבסוף התפוצצו וירקו יסודות כבדים שבגלל פעילויות מאד לא ברורות, יצרו ביולוגיה משונה שהביאה בסופו של דבר להיווצרות תבונה שצופה במציאות בצורה לא אובייקטיבית באמצעות פרשנים (סופרים מוכשרים) שרושמים לכן רשימות הזויות שבוראות מציאויות קוונטיות לא פחות "נכונות" מאלה שקיימות באמת.
ואבנר, הרבה מזל טוב על הספר.