לאזרחינו הצעירים יותר – ולקהל קוני הכרטיסים – אולי קשה להאמין, אבל היה פעם איזה הרף-עין היסטורי קצרצר שבו כמעט כולם אהבו אותנו, ואנחנו אהבנו בחזרה. את כולם, ובמיוחד את הצרפתים. ואם צריך לבחור סמל לתקופה הזאת, אי-אז במחצית שנות השישים, האוניה "שלום" מתאימה במיוחד. קיבלתי עכשיו תזכורות לעניין הזה בגלל כתבה ישנה על האוניה, שבשוליה צצה לפני שבוע בערך שאלה די פתאומית בחתימתה של ללי שמר – הבת של נעמי שמר – לגבי אחד האולמות באוניה: מהו "גן החורף" באונייה שלום, מה היה בו ומי עיצב אותו?
הרקע לשאלתה של ללי שמר התבהר לי מן הכתבה הזאת, ב-nrg, על גילויו של "שיר אבוד" של נעמי שמר – לא ממש שיר, אלא מעין מכתב מחורז שכתבה לבתה ללי בת השמונה, בזמן שהפליגה על השלום בים התיכון, באוקטובר 1964. שלום זכתה למסע פרסום בקנה מידה ענק; משרד הפרסום של צים דאז, "בינג-ליניאל", הזמין את חיים חפר ונעמי שמר לכתוב שיר לכבוד האוניה. שלישיית גשר הירקון ביצעה את השיר; צריך לומר שזה שיר די נשכח, ולדעתי בצדק. לפני ה"שיר האבוד", הנה השיר הרשמי:
אולי כחלק משכר-הסופרים ואולי בלי קשר הוזמנה נעמי שמר להפליג על האוניה, ומסיפוניה כתבה את אותו מכתב חביב בחרוזים, המתאר מעין חוויה של אובדן-אוריינטציה בעת ההפלגה. השיר הוא גם סיור באוניה —
"…אז קמתי לי בארבע בבוקר, ועליתי על סיפון-הגשר
וראיתי שהספינה טסה במהירות של שלושים קשר"
(זוהי כמובן חירות המשורר. מהירותה המירבית של "שלום" – מכובדת לזמנה – הייתה רק כ-20 קשר)
"…וראיתי ארובות לבנות וסיפון ירוק
ואי קטן עם מגדלור ראיתי מרחוק -"
"…אז ירדתי לאולם העגול
והוא היה ריק מאדם ומקול
ורק הכסאות בו היו שתולים
כמו פרחים ירוקים ושחורים וסגולים"
"…והיתה האונייה בעיניי כארמון
ואני בתוכו כגרגיר של רימון"
כן, הפאר של ה"שלום" היה שם דבר. שמה יצא למרחוק בזכות התכנון העיצוב הפנימי של אל מנספלד ודורה גד, ויצירות האמנות המודרניות שעיטרו את אולמותיה: דני קרוון, יעקב אגם, ז'אן דויד, אביגדור אריכא, בצלאל שץ הם בין השמות הישראליים הבולטים. בן שאהן, רופיו טאמיאיו ועד כמה שמות נודעים יותר או פחות תרמו ברק בינלאומי. והנה מקור שאלתה של ללי שמר:
"…וכאשר ישבתי לנוח בגן החורף
חשבתי: בטח השמש פנתה לי עורף."
באולם "גן החורף" ניצבה יצירה של האמן ההונגרי-צרפתי-יהודי ניקולס שופר (Nicolas Schöffer), שנחשב לאבי האומנות הקיברנטית. זה מה שכתבו עליו בעלון הפרסומי של האונייה: "גן החורף הוא אחד המדורים הבולטים על סיפון "ענף הזית" המרווח והמוקף זכוכית. רצפותיו העשויות לזבזי עץ אורן בגוני פסיפס מהוות רקע מיוחד במינו לתצוגות פרחים סובטרופיים." זה נראה ככה (שימו לב לטלוויזיה: השנה היא 1964, הרבה לפני הקמת הטלוויזיה הישראלית.)
פעם התחלתי לכתוב תסריט לסרט תיעודי על השלום, שלא יצא בינתיים לפועל: ראיינתי את בן קפלן, ארכיטקט ממשרדן של אל מנספלד, שיחד עם דורה גד יצר את עיצוב הפנים של האונייה, שהפך למיתוס אצל יודעי דבר: קפלן תיאר בפרטנות ואריכות את הבעיות העיצוביות של "גן החורף", אבל אני לא בטוח שמה שרשמתי מפיו עדיין קיים. ראיינתי גם את שמעון ליניאל, שתיאר כיצד הגיעה נעמי שמר לביתו וניגנה את השיר על הפסנתר.
ההפלגה על השלום הייתה בלי ספק פתיחה הולמת לתקופה "צרפתית" גם ביצירה של שמר – שלום נבנתה בצרפת, גירסה מוקטנת של אוניית הפאר הצרפתית פראנס. ההמשך היה יפה רק בשירים. במציאות נעכרו יחסי ישראל צרפת לקראת 1967 – אמברגו וכן הלאה, למי שזוכר – והשלום הפכה לכישלון מהדהד שחלחל אל דיפרסיה כלל לאומית, רגע לפני המאניה של 67. הנה קטע מספרו של תום שגב, "1967 – והארץ שינתה את פניה":
ואז החליטה הממשלה למכור את 'שלום', ספינת הנוסעים המפוארת של חברת צים הממשלתית, שצברה הפסדים של מיליונים. הקונים היו משקיעים גרמנים, וכך נוספה לכישלון גם השפלה לאומית: יום החלפת הדגלים על תורן האונייה יהיה יום של "צער ועלבון" לא רק למדינת ישראל, כי אם גם "ליהודי התפוצות", אמר אחד מחברי הכנסת; עמיתו תיאר בפני הכנסת כיצד ישתלטו בעליה הגרמנים של האונייה על בית הכנסת שלה, ויפתחו במקומו בר או אולם ריקודים "או משהו אחר".
שר התחבורה מסר לכנסת סקירה מפורטת מאוד על תולדות ההרפתקה הזאת, אך כל מאמציו להסביר את כישלונה הכלכלי של האונייה כמו התנפצו על קריאת ביניים אחת שלא היה כמוה לבטא את 'פסיכולוגיית השפל' שפשתה בארץ: "מה עוד אתה מתכוון למכור?"
ראש הממשלה קיבל שורה של מכתבים, מאזרחים בארץ ומיהודים בחו"ל, ובהם קריאות נרגשות שלא למכור את האונייה, בעיקר לא לגרמנים. ילדה בת שבע מחיפה קיבלה מענה מעוזרו המיוחד של ראש הממשלה: "רק אם כולנו נעבוד הרבה ובמסירות – נביא לכך שתהיה לנו אפשרות להחזיק אוניות כאלה". הוא הציע לילדה שתלמד בחריצות, "כדי שהמדינה שלנו תהיה חזקה". האמן דני קרוון דרש לקבל בחזרה ציור קיר מעשה ידיו, לפני שתימסר האונייה לגרמנים."
כן, השלום בלי ספק הותירה חותם, לטוב לרע, והזכרונות ממנה עשויים להגיח במקומות הכי לא צפויים. לקינוח, הנה פיסקה מן הרומן "פוליטיקה" מאת הסופר הבריטי הצעיר אדם ת'רלוול. כאן היא צצה פתאום באמצעו של אקט מיני מצחיק מאוד, ועמוס קונוטציות אתנו-סוציו-אקונומיות, הפותח את הספר:
למה לא מספיק להיות פשוט גס? זה מה שמשה חשב. אבל רוחו לא נפלה, עדיין לא. הוא הירהר. הוא זמם מזימה. הוא חשב לעצמו, ובצדק, שננה רוצה מופע. היא רצתה פנטזיה מפורטת. היא רצתה דמיון.
משה דמיין פנטזיה אנטישמית. אני יודע שזה אולי מפתיע, אבל זאת הפנטזיה שמשה הצליח להמציא. בין ליקוק ללקלוק משה עלב בנערת הפרברים שלו, בתו היחידה של גוי עשיר, עם סיפורים על מורשתו היהודית העשירה של משה. זה היה ניצחון האַנדֶרדוג. או ליתר דיוק, ננה אולי חשבה שהוא האנדרדוג, אבל למשה היו עוצמה ואילן יוחסין מפואר. אביו של משה היה על סיפון האונייה "שלום" במסע הבכורה שלה ב-1964. ה"שלום" היתה גאוותה של ישראל – מופת של רעש וצלצולים, עד לאחרון הכיסאות המודרניים המרופדים של "אימז" בכל תא. היה לה אפילו בית כנסת משלה.>> תרגום: עופר שור, הוצאת מחברות לספרות. אזהרה: נדרשת השגחת מבוגרים.
תוספת – נשלח בפברואר 2015: מרים לוין שלחה סדרת תמונות מהאנייה שלום, שעל סיפונה נערכה מסיבת הנישואין שלה לבעלה, קצין המכונה של שלו, ישראל ריצ'רד לוין. ראו בדף הפייסבוק של צי הסוחר – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153063287473954&set=oa.332228353635981&type=1&theater
[subscribe2]
מאד אהבתי את הרשימה
אתה יודע שאבא של שוריק עבד על האניה?
אורי תודה, אתה בטח מתכוון בעיקר לקישר בסוף..
שלום, כן, בטח שאני יודע.
לא ממש שייך לנושא אבל בטוח תהנה מהתמונות
http://www.haifa-israel.info/files/Historic_Haifa.pps
תודה קורא מחול. (לא קוראים לך אמיר במקרה?) אכן תמונות נוסטלגיות, אם כי כמה עשרות שנים מוקדם יותר.
אני לא אמיר (סתם מישהו שמתגעגע לים מוינה….)
וקצת יותר שייך לנושא, הנה עוד ספינה מעוצבת עם הווה עגום. היא למכירה ואם היה לי עכשיו הייתי כותב צ'ק.
http://www.lowtechmagazine.com/kalakala.html
בכלל שווה להסתובב קצת באתר הזה, כמו אצלך, מאד מעניין.
תודה, על הקישור ובכלל.
אבנר,
כרגיל, פוסט מקסים.
אמנון
תודה אמנון.
שלום להלן קישורים לאונייה מעזבון אבי המנוח אדריכל ימי אדמונד ולהלם ברילנט
הייתי אז ילד במשלחת של סינט-נזר צרפת עת האוניה נבנתה
SS Shalom
http://en.wikipedia.org/wiki/SS_Shalom
Naval Architect Edmond Wilhelm Brillant
http://en.wikipedia.org/wiki/Edmond_Wilhelm_Brillant
Boats of Cherbourg
http://en.wikipedia.org/wiki/Cherbourg_Project
יופי של פוסט ומהתגובות אני מבינה את ההקשרים השונים.
למגיב מס. 10 אבי ברילנט: אנא צור קשר לצורך מחקר על האניה שלום ואניות נוספות במסגרת מחקר על אדריכלות שנות ה-60 של ישראל, אוניברסיטת ת"א והאקדמיה הלאומית למדעים.
הי אבנר
האם יש לך דרך התקשרות לאבי ברילנט? אביו היה מהנדס שהושאל מחיל הים לבניית האוניה שלום בצרפת, ואבי העלה שפע חומרים בויקיפדיה על אביו. מאד מוצלח. דנה ואני מנסות לאתר אותו למחקר ולתערוכה.
תודה, שולי
הפלגתי על האוניה במשך שנה אימי הייתה בעלת שתי המספרות על האוניה שלום שנה מיוחדת ללא ספק
דא גם נישאתי על האוניה בניו יורק
תודה על התגובה. מעניין לשמוע כמה זכרונות השאירה האונייה "שלום", אין ספק שכדאי לתעד אותם ולספר אותם.
שלום אבנר
תודה על המענה המהיר מקווה לקבל תגובות מאנשים שהיו על הואניה ואולי יש בידיהם תמונות שלי אין …שבוע טוב לאה
50 שנה להפלגת הבכורה של האנייה שלום. קריאה מהנה.
http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=4435
מרים לוין, שנישאה על האנייה, שלחה תמונות שנוספו לפוסט
האוניה שלום הייתה לבית שלי למשך שנה איאמי הילדה רוגלין הייתה בעלת שתי המספרות את בעלי לעתיד הכרתי על האוניה ששמו היה יעקב סירני ׁ( הסוס ) עליו השלום . יש בידי משפחתי תמונות מאותה תקופה אם יש ענין בהן אשמח לשלוח ..מאז נימכרה האוניה היפיפיה שלום אימי מתגוררת בניו יורק ועד לעצם היום הזה …עבדה על האוניה מהיום הראשון ועד שנמכרה ץ
בברכה
לאה סירני
שלום ותודה על התגובה, אני בטוח שרבים ישמחו לראות את התמונות. קבוצת הפייסבוק "צי הסוחר הישראלי בתמונות" מפרסמת תמונות רבות של ותיקי הצי ורבים מאלה שהפליגו על שלום עוקבים אחריה. אשמח לפרסם גם כאן.
תודה
אבנר