שטלנד

לפני שבועיים קיבלתי מייל ששימח אותי: אחד, אנדרו מוריסון, הזדמן לאתר שלי. אנדרו עורך כתב-עת בשם "שטלנד לייף" – משהו דומה, נניח, ל"ידיעות עפולה" (אם כי בעפולה יש יותר תושבים מאשר באיי שטלנד) אבל הרבה יותר אקזוטי, כמובן. הוא ביקש ממני לכתוב מאמר קצר על הספר שלי ועל הקשר שלו לשטלנד.

לרובנו יש סדרת דימויים פשוטים, המתעצבת מן הסתם בגיל מוקדם, על אודות מקומות בעולם, עם קשר מפוקפק למציאות: אני מתכוון להקשרים כמו הולנד = צבעונים וטחנות-רוח, הודו = טאג' מהאל ומשביעי-נחשים, או בלגיה = שוקולד ופדופילים (בדיחה גנובה, אבל אני לא זוכר מניין.) כשנתקלתי, אי-אז בשנות השמונים העליזות, בחוברת תיירות צבעונית שקילסה את יופיים הצפוני, הלוט בערפל, של איי שטלנד, אימצתי את מוחי והעליתי שני דימויים כאלה: סוסי-פוני וצמר. החוברת סיפקה לי עוד כמה דימויים נבחרים, באדיבות עמותת התיירות של שטלנד: פַּאפִינים, ציפור חמודה ומגוחכת המכונה גם תוכי-הים, על שום מקורו הצבעוני; מורשת ויקינגית; לילות לבנים; יונקים ימיים; צוקים אדירים הצונחים אל האוקיינוס האטלנטי; ודיג-הֶרינג. אני בטוח שיש אלפי חובבים נלהבים של דיג-הֶרינג שטרם יצאו מן הארון.

האמת היא שהחוברת עשתה את העבודה, כי בהשראתה נסענו לשם לכמה ימים, ב-1985, בסיומו של טיול בסקוטלנד. שטלנד הקסימה אותי לפני שהגעתי לשם, והקסם נותר הרבה אחרי הביקור הקצרצר: אם אנסה לתמצת את המשיכה אליה, אומר שהיא האנטיפּוֹד המנטלי של ישראל. אנטיפוד גיאוגרפי הוא כידוע הנקודה הנמצאת בדיוק בצדו המנוגד של כדור הארץ; שטלנד רחוקה מכל מקום, ובעיקר מן התודעה הבינלאומית. את תושביה מעסיקות בעיקר שאלות של מזג אוויר, צמר ודגים. היה בכך משהו מעורר קנאה לפני שנים, ומאז, אני חושב, התחושה הזאת רק התחזקה אצלי. הערגה מצאה ביטוי בספר שכתבתי, ובפרסומת העצמית חסרת-הבושה שעשיתי לו באתר שלי; אני מניח שזה עשוי להפתיע את השטלנדי הממוצע, פטריוטי ככל שיהיה. מכאן בקשתו של עורך "שטלנד לייף."

שטלנד מהווה חלק מסקוטלנד, באופן פורמלי, אבל אנשיה מתגאים במסורות סקנדינביות, דיאלקט מקומי ואופי ייחודי. "נדמה לי שעניין כלבי-הים גם כן יעניין את הקוראים, בהתחשב באגדות ה"סֵלְקִי" שלנו," כתב לי אנדרו מוריסון. סֵלְקִי היא גירסה שטלנדית של בת-הים: יצורים בעלי עור של כלב-ים הלובשים צורת אנוש ביבשה. באגדות העם גנבו בני האיים את עור כלב-הים של הסלקי יפות-התואר, ואז נשאו אותן לנשים והולידו ילדים; הסלקי ערגו אל הים, ואם מצאה הסֵלְקִי את עור כלב-הים הנגזל, מיהרה לעטות אותו ולחזור אל הים, נוטשת מאחור את משפחתה האנושית. אצלי בספר מופיעים כלבי-ים, אבל בהקשר אחר לגמרי. כך או אחרת, נעניתי בשמחה לבקשתו של אנדרו מוריסון, וכתבתי קצת עלי, וקצת אפולוגטיקה ספרותית. ועכשיו הוא הודיע לי שהמאמר פורסם. למגזין (שהוא חלק מהעיתון היומי שטלנד טיימס, עד כמה שהבנתי) אין גירסה מקוונת, ולכן העליתי אותו, עם התמונות ששלחתי, לכאן.

"אני במצב רוח מעולה, ואני הולך מן המשרד ישר לסירה. בעוד 14 שעות אהיה באבֶּרְדִין. יהיה טוב," כותב לי מוריסון. הא, אבֶּרְדִין – הדרום שטוף השמש, הדקלים, האננס…הייתי שמח לפגוש אותו באיזה פאב שם, ולדבר על מכסות דייג ההרינג.

ובלילות החורף הארוכים מעלה מישהו במוזיאון שטלנד תמונות ישנות לרשת.

 

 

 

8 תגובות בנושא “שטלנד”

  1. מאחר ונולדתי בסקוטלנד, קבל נזיפה. תושבי האי הבריטי מעדיפים אנגלית תקנית על פני אמריקאית בלתי תקנית. אבא שלי היה נותן לך עם הסרגל על האצבעות, אבל אני פרוגרסיבי יותר ומסתפק בהערה. בכל מקרה – הנה מה חושבים השטלנדים שטרם עברו את השלב האנאלי על הויכוח ביננו
    http://www.shetlandbusiness.com/
    http://www.visitshetland.com/tic/ticintr.html
    http://www.shetlandvolunteers.org.uk/
    http://www.cphva.shetland.co.uk/page2.html
    וכו' וכיוב' וגו' ועוד

  2. הריני עומד נזוף ואצבעותי דואבות. האנאליות התייחסה לאתר שאתה מפנה אליו, ולכינוי שבחרת. אשר ל-CENTER, אני מניח שהעורך האחראי מוריסון תיקן את כל הטעון תיקון במהדורה המודפסת. חוץ מזה הכל תלוי בהגדרות שבחרת לספלר שלך, לא?

  3. אתה רואה, אני מבין מהר כשמסבירים לי לאט. חשבתי שאתה מתכוון לזה שאיות אמריקאי לא יכעיס אותם. אני חוזר בי מכל הסברי המלומדים. ואכן אתה צודק שהמאיית האמריקאי לא יתקן טעויות כתיב מושרשות. ובקשר לאתר שלי, האמת, הוא לא נכתב עקב היותי קבוע בשלב האנאלי. הוא נכתב כבר לפני שנים רבות (ראשית ימי האינטרנט) כדי לסלק הרבה בורות בנושא. היום כבר אין לי לב לסגור אותו כי הוא מקבל לא פחות מאלף מבקרים ליום. למעשה, כמעט כל העמוד השני הוא תשובות לשאלות נפוצות שאני מקבל מדי יום בנושא. האתר מקובל כאורים והתומים של התחום ועל כך, כמובן, גאוותי. מכאן גם המוטו
    More than just hot air

השאר תגובה