בתחנת הנביאים עלתה לכרמלית קבוצה גדולה ומלאת-עליצות של ילדים צעירים בליווי כמה נערות – אולי גננות, ואולי סתם אחיות בוגרות. כנראה שבאו משכונת גאולה. בתחנת מסדה רצו להצטלם, אבל בדיוק אז נכנס לקרון איש גדול במעיל אפור, עם בלורית של פושקין, מבט של לרמונוטוב ודיקציה של שמואל רודנסקי: "אסור לצלם בְּכַּרמלית," הִדהד. במבט נוסף ראיתי שהיה לו איזה תג על החזה.
הנערות צייתו בתמיהה משועשעת משהו. אחר כך שאלו למה, אבל שאלתן נותרה תלויה ללא מענה בחלל הקרון. "למה אסור לצלם בכרמלית?" ניתרה השאלה בין המושבים עד תחנת גולומב, ואני תהיתי אם הקהילה המוגנת-ממֵדְיָה שבה הן חיות חסכה מהם את התובנות הביטחוניסטיות שהן נחלתו של כל ישראלי חילוני, מגיל שבע עד שבעים, בעיקר בימים פוסט-יאסיניים כאלה. לקראת גן-האם, כשהשאלות לא חדלו, הצעתי להן סיבה אפשרית: "אולי זה מפני שרוצים לשמור בסוד שהכרמלית היא הרכבת התחתית הכי קצרה בעולם."
האמת היא שזה לא סוד. זה מופיע גם בספר השיאים של גינס. בגן-האם יצאו כולם מן הקרון והסתדרו על הרציף לצילום קבוצתי.
פושקין לרמונטוב רודנסקי
או לפחות היו:
http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=49082
אבנר,
אני מתרשם שהכרמלית תופשת מקום מרכזי בהוויה החיפאית שלך. למה שלא תארגן פעם מסע מודרך בכרמלית לכל החברות והחברים? הפעם האחרונה שהייתי בחיפה, היה נדמה לי שראיתי משהו שנראה כירידה אליה. לא הייתי בטוח. הירידה נראתה "לא ברורה" ולא אמיתית. לא היה לי שום מושג אם יש יציאה ולהיכן אגיע. האם יכול להיות שהכרמלית הזאת היא בעצם קרונית זעירה המובילה בני אדם אל יקום אחר?
מ"פ – תודה על הלינק המדליק. אגב, החוק נגד דובים בחוף נראה לי נאור בהחלט (הוא לא נגד דובים אלא בעדם.)
עמי, אני פשוט נוסע לעבודה בכרמלית. מסע מודרך, בשמחה, אבל זה עלול להיות המסע הכי קצר ולהכנס לגינס.
אני חושב על הכרמלית יותר במונחים של מכונת זמן, אבל גם כרכב בין-ממדי המוביל ליקומים מקבילים, בהחלט.
בימי הקולנוע הקצרצרים שלי גיליתי שגם בכיכר דיזנגוף לא מרשים לצלם (אלא לתיירים).
מסתבר שיש שיטה בשגעון –
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-2503995,00.html