נעמי שמר בגן החורף: עוד מסע נוסטלגי
א.ק. שלום. צילום: יהושע וולט
לאזרחינו הצעירים יותר – ולקהל קוני הכרטיסים – אולי קשה להאמין, אבל היה פעם איזה הרף-עין היסטורי קצרצר שבו כמעט כולם אהבו אותנו, ואנחנו אהבנו בחזרה. את כולם, ובמיוחד את הצרפתים. ואם צריך לבחור סמל לתקופה הזאת, אי-אז במחצית שנות השישים, האוניה "שלום" מתאימה במיוחד. קיבלתי עכשיו תזכורות לעניין הזה בגלל כתבה ישנה על האוניה, שבשוליה צצה לפני שבוע בערך שאלה די פתאומית בחתימתה של ללי שמר – הבת של נעמי שמר – לגבי אחד האולמות באוניה: מהו "גן החורף" באונייה שלום, מה היה בו ומי עיצב אותו?
---------------------------------------------------------------------------
10 תגובות לסיפור 'נעמי שמר בגן החורף: עוד מסע נוסטלגי'
להגיב
יום הניצחון של החייל הטוב שץ / שני מצעדים
בין שלל החגים והמועדים שבין האביב לקיץ חוגגים אצלנו במשפחה גם את ה"חג של סבא". אבל הרבה לפני שהפכנו את אבא שלי לסבא, לפני העלייה הרוסית הגדולה, ולפני עוד כמה אירועים מטלטלי עולם, נהגו לציין אצלנו בבית את ה-9 במאי, יום הניצחון. זה היה חג די מחתרתי, למען האמת, ומעטים ידעו על מה מדובר.אבא שלי נמנע ממצעדים, והוא וטרן בלי מדליות, כי עזב את המולדת הרוסית הגדולה לאקלים חם יותר בחיפזון מסוים, ותוך דילוג על ניירת וביורוקרטיה. בילדותנו שמענו סיפורי מלחמה מעטים, וכולם הוגשו לנו כסיפורי הרפתקאות לנוער – בלי זוועות, גופות, רעב ומוות. עלילותיו במלחמה יכולות כמובן לפרנס רומן או שניים, אבל אנחנו שומעים ממנו רק שרשרת של אפיזודות צבעוניות עם פואנטה.
החייל הטוב שץ – שגורש עם משפחתו מסביבות קישינייב אל הרפובליקות של מרכז אסיה במסגרת אחד הטרנספרים הסובייטים הגדולים – גויס בגיל 17 (אמרו לו שבצבא לפחות יש אוכל, ואינטליגנט כמוהו בטח יהיה פקיד) ודי מהר מצא את עצמו בחזית הביילורוסית השלישית, נושא אבטומט ומסייר בחפירות גרמניות.
למזלו הטוב, הרגל שלו קפאה באחד הלילות בתוך המגף הצבאי. הוא פונה לבית-חולים שדה, ובתקופה שהחלים הגיע למקום קצין צעיר ששמו זכור לטוב: קולקולצב (פירוש השם, כנראה, פעמונר). קולקולצב חיפש חיילים, רצוי יודעי קורא וכתוב, ובעלי שמיעה חדה, ליחידת האזנה מודיעינית בהקמה. (המשך…)
---------------------------------------------------------------------------
6 תגובות לסיפור 'יום הניצחון של החייל הטוב שץ / שני מצעדים'
-
נדמה לי שהייתה זו ברברה טוכמן שכתבה בספר "אוגוסט 1914", על הבוז שרכשו אנשי הצבא הצרפתים לקונספט המהפכני של טנקים שהוצג לראשונה במלחמת העולם הראשונה.
פוסט מצויין, תודה -
נהדר, כרגיל.
חבל שאין לך כוח להרחיב על השיחה עם הבדחן החייכן שיצא לגמלאות… -
תודה תודה. אולי ארחיב לכשירווח או בפנסיה…
-
תודה. טוכמן ודאי כתבה על זה. אני זוכר את הסיפור מהרצאה נושנה של פרופסור דן סגרה, מרצה מבריק ושופע.
-
מקסים כרגיל
אכזרי לרמוז על הסיפור ולהסתירו
לא נהוגספר
-
אכזריות בלתי נסבלת. עוד יבוא היום ואפשר יהיה לספר.
להגיב
הפלגתה של איטואה-דיאה: סיפור בהמשכים
לפני כמה שנים פרסם רב-חובל אילן מאירסון בפורום "תפוז" לשיט וימאות סיפור-זיכרון ישן – על יאכטה בשם איטואה דיאה (ITOE DIA). היא הגיעה בשנות החמישים המוקדמות למועדון צופי-ים בחיפה, וניכר בה שעברה תלאות שגרמו לה נזק רב. מאירסון תהה על מקור שמה המוזר ועל תולדותיה. בסופו של דבר שמע, מפיו של אייק אהרונוביץ' (קברניט האקסודוס, שהלך לעולמו בדצמבר האחרון), סיפור מבעית. אוניה ישראלית הצילה את היאכטה מטביעה. על סיפונה מצאו ניצול בודד: "…האיש, הולנדי מאמסטרדם, היה בעל חנות ספרים והרפתקן רוחני… יום אחד הצליח לשכנע את אשתו למכור הכל ולקנות ספינה ולהקיף את הפלנטה שלנו יחד עם שני ילדיהם. עשו מעשה, וקנו את הספינה הזו. לאיש לא היה מושג קלוש על הים…ההפלגה היתה צלחה בדרך כלל עד שכ-3 שבועות לפני שאייק מצא אותו הם עברו מזג אויר סוער מאוד במשך כמה ימים. אשתו ושני הילדים נשטפו הימה על ידי גל שכמעט הפך את הספינה והוא נשאר לבדו. הוא לא ידע לומר אם הם היו קשורים בחבלי בטחון או לא. כנראה שלא. בקייפטאון האיש הועבר לטיפול נפשי והספינה נמסרה בהליך משפטי לצים." (המשך…)
---------------------------------------------------------------------------
6 תגובות לסיפור 'הפלגתה של איטואה-דיאה: סיפור בהמשכים'
-
יפה לשמוע על המשך הסיפור. לפי גוגל הכיתוב בהולנדית הוא "אבא אוטם את הסיפון, בדרך לטנג'יר".
-
ברוך הבא ותודה על התרגום (אצלי גוגל ייצר ג'יבריש..)
כמובן שיתכן שזה לא באמת סוף הסיפור. -
ברור שזה לא סוף הסיפור, אבל ראוי לציין את השרות המצויין שהבאת בפורום "שיט וימאות" בתפוז, יפה עשית ובהחלט שימחת אחרים בנוסף לי.
אילן מאירסון רב חובל פעיל צעיר לנצח [טפו... טפו...] אוצר בידיו סיפורים רבים ומרגשים מעניינים מאוד ומיוחדים, הזדמן לי לשהות במחיצתו זמן מה בהחלוט איש ואיש מעניין מאוד, זה טיפ קטן לבקר מידי פעם בתפוז פורום "שיט וימאות" קטגוריה "כפפות", אי שם באזור הקיץ כולם מפשירים ומפליגים ומביאים חוויות ומידע מפתיע מאוד לפעמים, לעיתים תמצא סחורה כלבבך.
מעניין מתי יהיה מי שהוא שיכתוב על אבנר שץ מפתיע ומרגש גם כן.
ברכות על האתר הנאה והחדש.
שימחתני.
-
[...] This post was mentioned on Twitter by shats. shats said: הפלגתה של איטואה-דיאה: סיפור בהמשכים http://bit.ly/8X81OZ via @AddToAny [...]
-
אבנר היקר,
בכתבה על אייק, אצלנו במגזין, מוזכר פעמון הנחושת של היאכטה הזו שנמצא בסלון ביתו של אייק בזכרון יעקב. הוא טען שהיאכטה היה של אדולף היטלר. אולי הזיכרון שלו תיעתע בו. תוכל לעלעל במגזין. -
חנוך – תודה רבה – החמצתי או שכחתי את הפעמון…ההקשר ההיטלראי אגב קיים: האיטואה דיאה השתייכה לנאצי הולנדי, שרצה להימלט בה לדרום אמריקה – על פי אוירבך וגם על פי קטע העיתון מ-1951 מאיי התעלה.
אולי צריך לספר לנכד שהפעמון נשאר.ובאותו עניין – http://www.shats.com/?p=1964
להשתמע.
להגיב
פוסט סקריפטום
קיים איזה דימוי קצת רומנטי על מושכי-עט למיניהם שהיו קרובים אצל מקצוע הדפוס – אולי עסקו בו ממש בפועל, כמו יוסף חיים ברנר, ועוד סדרים ובחורים-זעצערים שהיו גם סופרים ומשוררים. המקבילה העכשווית היא כמובן זרזירי-מקלדת הכותבים גם קוד, שהוא – כדבר המוטו של וורדפרס – שירה. (המשך…)
---------------------------------------------------------------------------
להגיב
המעבר
הבלוג(?) מרשימות, "צרוב בתודעה", עבר – עם כל הפקלאות שהיו שם – לכתובת החדשה, כאן. עם כל מה שהיה כאן קודם. (המשך…)
---------------------------------------------------------------------------
תגובה אחת לסיפור 'המעבר'
-
yaa!
להגיב
מסעות בכרמלית
במרץ 2010 יצא לאור (באיחור ניכר) גיליון של כתב עת אזוטרי, צרפתי-אנגלי, ששמו Mediterraneans/Méditerranéennes. הגיליון הנוכחי הוקדש לחיפה. תרמתי לו אוסף רשימות שפורסם במקור באתר "רשימות", תחת הקטגוריה "מסעות בכרמלית". קצת הוספתי ושייפתי בקצוות.
מסעות בכרמלית
ובכן, באחד האמשים מצלצל אלי הסופר א.ק., שעל ספרו האחרון, העוסק בימאים ישראלים בשנות השישים והשבעים, כתבתי ביקורת נלהבת, כי כזה אני, שוחר טוב, ומציע לי להשתתף בכתבה שמצלמים עליו לטלוויזיה, וגם שואל אותי אם אני מכיר מקומות של ימאים בחיפה, כי בטלוויזיה רוצים רקע אותנטי שהולם את הנושא. הסכמתי מיד. למה לא? הילדות שלי תמיד ישמחו לראות אותי בטלוויזיה, וזה בערוץ הראשון, אז אף אחד אחר לא יראה. אשר ל"מקומות של ימאים", מידע כזה אני תמיד שמח לנדב, כדי שיחשבו שאני בעניינים, והצעתי את הפאב של יוסקה, שבו ביקרתי ממש בפועל פעם או פעמיים. ניסחתי לעצמי כמה משפטים נאים לומר על הספר ואף דפדפתי בו מעט, וביום ובשעה המיועדת ירדתי בכרמלית וצעדתי אל נקודת המפגש ליד תחנת הרכבת של חיפה מרכז, אמרתי בנימוס שלום לצוות הצילום ולחצתי את ידו של הסופר א.ק.
"לא לא," אמר הבמאי, שהבחין פתאום שהופעתי שם: "לא ככה. תיפגשו כמו שצריך! תתחבקו! זאת פגישה נוסטלגית! קדימה, תעשו את שוב. ואחר כך תסתכלו מסביב, תדברו על איך היה כאן פעם, בשער הנמל, ואיך זה נראה היום. תעלו זיכרונות. צלם!"
---------------------------------------------------------------------------
6 תגובות לסיפור 'מסעות בכרמלית'
-
[...] אמשיך לנסות לברר אותה כאן ובינתיים הנה סימן אחד בה - המסעות בכרמלית של הסופר אבנר [...]
-
רשימה מקסימה, מחכימה ומשעשעת.
תודה!!!
אפשר להשיג את כתב העת האיזוטרי הזה גם בחיפה? אצל המלחים המבריחים? -
האמת היא שאין לי מושג, אבל אנסה לברר. ותודה גם לך.
-
לא נולדתי וגדלתי בעיר הזאת, אך הוקסמתי גם אני מאווירת הכרמלית, והדמיון שהיא הציתה בי הפך לסרט הגמר שלי בלימודי האנימציה בויצו – ניתן לצפות בו כאן:
-
הי
בגלל כשל טכני נזרקה התגובה שלך על ידי מנגנון אוטומטי חסר פנים לאיזה בור עד שחילצתי אותה משם רק עכשיו. תודה על התגובה. יופי של סרט, אגיב שם. אבנר -
כן, גם לי מקרית חיים של פעם הייתה חיפה עיר פלאות.
מצעדי יום העצמאות בעיר התחתית אותם ראיתי עם הורי, בחגיגיות, מחלונו של בית (רכוש נטוש) , שבו התגוררו מכריהם מהעיירה שאבדה בפולין.
ההצגות היומיות בהדר אליהן היינו מגיעים"בוגרים" יותר , מחמיצי יום לימודים, יוצאים מוכי סנוורים לאחר 2 או 3 מערבונים ממהרים לפלאפל ומשם לרחוב אבן סינא לקו 51,52 , ולהרגשה המופלאה באוטובוס של home away from home
שליוותה את הנסיעה הביתה,ואם אתחיל בהעלאת הזיכרונות לא אוכל להפסיק, מכור לנוסטלגיה שכמותי.
אין עליך; כתבה נהדרת.
תודה.
שמעון
להגיב
רדיו רדיו
בזמן האחרון:
שיחה על הספר "ספרד" של מולינה ברשת א', "מלים שמנסות לגעת" עם ענת שרון בלייס
(למשתמשי כרום, יש ללחוץ על הנקודה הלבנה בפלייר, לא על כפתור ה-play)
---------------------------------------------------------------------------
תגובה אחת לסיפור 'רדיו רדיו'
-
[...] [...]
להגיב
אודה לשפרה
---------------------------------------------------------------------------
2 תגובות לסיפור 'אודה לשפרה'
-
המדובר ביצירת מופת!!
המעריצים מתל-אביב. -
המחבר מרכין ראש בצניעות מעושה.
תקוותי היא שהאלמנטים המוזיקליים במשפחה ילחינו את היצירה, לתהילת השפרות שבעולמות העליונים.
להגיב
הַבָּלָדָה על אֵן בּוֹנִי
[מקור]
הַבָּלָדָה על אֵן בּוֹנִי
מאת אליסדיר גריי
עִוֵּר וְקַבְּצָן, אֲדוֹנִי, וְגַם שִׁכּוֹר מֻחְלָט
שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּרֵי סַבְתָּא. אַחֶרֶת מִי יִקְנֶה לִי שְׁתִיָּה?
אַל תֵּשֵׁב כָּל כָּךְ קָרוֹב – אֲנִי מַסְרִיחַ אֲבָל מֵת לִבְּרֶנְדִּי.
גַּם בִּירָה תַּסְפִּיק. תּוֹדָה! חַיִּים אֲרֻכִּים לְכֻלָּנוּ.
בּוֹא תִּשְׁמַע אֵיךְ נִהְיֵיתִי מַה שֶּׁאֲנִי.
---------------------------------------------------------------------------
להגיב
רפואה שלמה (פַּארַא-צֶטוֹ-מוֹקְסִי-פְרוּסְ-בֶּנְדוֹ-נֵאוֹ-מִיצִין)
מי שמבלה על כורחו בבתי חולים נתקף מדרך הטבע סקרנות לגבי המתרחש מאחורי הקלעים של עולם הרפואה. בת משפחה, סטודנטית לרפואה, הציגה בפני את הקליפים של הצמד הבריטי "השתלות חובבניות" (Amateur Transplants ) הזוכה לפופולריות בקרב רופאים לעתיד. בהשראה מסויימת של טום לרר, למי שמכיר, שרים אדם קיי וסומאן ביסואס על רופאים, רפואה, חולים ומה שביניהם. כצפוי אצל סטודנטים לרפואה (כעת הם כבר רופאים מוסמכים) יש כאן גודש של הומור שחור ומורבידי, סרקזם וחוסר טעם – חינני או לא – בכמויות. אבל מצחיק. (המשך…)
---------------------------------------------------------------------------
3 תגובות לסיפור 'רפואה שלמה (פַּארַא-צֶטוֹ-מוֹקְסִי-פְרוּסְ-בֶּנְדוֹ-נֵאוֹ-מִיצִין)'
-
קראתי רק את התרגום המשעשע כל כך, לא יכולה עכשיו לראות קליפים.
-
נהניתי לבד ואף התלוצצתי עם רופאיי (כולל מנתחי החיות שביניהם).
-
ובריאות לכול.
24 מאי, 2010 בשעה 11:13
מאד אהבתי את הרשימה
24 מאי, 2010 בשעה 16:52
אתה יודע שאבא של שוריק עבד על האניה?
24 מאי, 2010 בשעה 22:14
אורי תודה, אתה בטח מתכוון בעיקר לקישר בסוף..
שלום, כן, בטח שאני יודע.
29 מאי, 2010 בשעה 12:37
לא ממש שייך לנושא אבל בטוח תהנה מהתמונות
http://www.haifa-israel.info/files/Historic_Haifa.pps
29 מאי, 2010 בשעה 18:31
תודה קורא מחול. (לא קוראים לך אמיר במקרה?) אכן תמונות נוסטלגיות, אם כי כמה עשרות שנים מוקדם יותר.
1 יוני, 2010 בשעה 9:24
אני לא אמיר (סתם מישהו שמתגעגע לים מוינה….)
וקצת יותר שייך לנושא, הנה עוד ספינה מעוצבת עם הווה עגום. היא למכירה ואם היה לי עכשיו הייתי כותב צ'ק.
http://www.lowtechmagazine.com/kalakala.html
בכלל שווה להסתובב קצת באתר הזה, כמו אצלך, מאד מעניין.
2 יוני, 2010 בשעה 6:53
תודה, על הקישור ובכלל.
23 יולי, 2010 בשעה 12:37
אבנר,
כרגיל, פוסט מקסים.
אמנון
23 יולי, 2010 בשעה 22:59
תודה אמנון.
3 אוגוסט, 2010 בשעה 13:50
שלום להלן קישורים לאונייה מעזבון אבי המנוח אדריכל ימי אדמונד ולהלם ברילנט
הייתי אז ילד במשלחת של סינט-נזר צרפת עת האוניה נבנתה
SS Shalom
http://en.wikipedia.org/wiki/SS_Shalom
Naval Architect Edmond Wilhelm Brillant
http://en.wikipedia.org/wiki/Edmond_Wilhelm_Brillant
Boats of Cherbourg
http://en.wikipedia.org/wiki/Cherbourg_Project