גולני שלי

הכרות נושנה הביאה אותנו בשבוע שעבר לסניף החיפני של אותו מותג גלובלי תל-אביבי שנמתח צפונה, סלון מזל. הסלון ממוקם בבית-מרקחת לשעבר ברחוב פבזנר, סמוך לתיאטרון העירוני, ועדיין אין לו שם סופי. ביום חמישי שעבר הופיע שם עופר גולני, מוזיקאי ירושלמי. כראוי לסלון, ההופעה הייתה אינטימית מאוד – מעין דו-שיח עם קהל קטן-מאוד-אך-איכותי. עופר גולני, שהדיסק שלו "אלתרנטיבה – רובים לגיטרות" מחזיק בכמה תארים מעניינים (יצא בשתי גירסאות, עברית ואנגלית; נאסר לשידור בגל"צ וגלגל"צ) – שר גירסאות אקוסטיות יפות לשירים שלו, שבדיסק הם עתירי עיבודים וז'אנרים – מג'אז וקלאסי ועד כליזמר. אבל אבותיו הרוחניים, לעדותו הוא, הם שלושת גדולי הדור, דילן-כהן-סיימון. הרפרטואר שלו כולל כמה תרגומים מצויינים לליאונרד כהן, אבל גם שירים לכבוד גן-הילדים הירושלמי של ילדיו. לאחרונה הוא עובד עם שני מוזיקאים מנצרת, נביל אבו-ניקולה וסמיה אשקר, והמתאבן שביצע מתוך הפרוייקט הזה נשמע מסקרן מאוד. זה קרה לקראת סוף המופע, כי בשעה 11 הגיעו השכנים וביקשו להשקיט, ועופר נהיה עוד יותר אקוסטי מקודם. ככה זה באלטרנטיבה החיפנית – בלי ספק חלק מהחן של המקום, לצד י. – נער עם פני-מלאך שהוא הרוח החיה של הסלון והאחראי על הנרות, ולדבריו אחד משני האנרכיסטים היחידים בחיפה, לפחות עד שקוראים לו הביתה.

הנה ביקורת בהשרת העיוור; עותק של הדיסק נראה לא מכבר באוזן השלישית. אפשר לנסות גם בהוצאת פרדס.

 

אולי תרצו לקרוא גם את:

5 תגובות בנושא “גולני שלי”

  1. לא צריך להיות – אלתרנתיבה?
    🙂
    סיפרת על גולני, אבל אני התרשמתי מן הנער בעל פני המלאך. ככה זה…

  2. יש לך מושג איך נכנסים לרשימת התפוצה של הסניף החיפאי?
    אני מכירה לא מעט צפוניים שמאד ישמחו לקבל פרטים על הפעילות
    ושאלת תמה לא תמה בכלל:
    למה תמיד ההסתייגות המצטדקת – 'קהל קטן אך איכותי'. האם לא יתכן מצב בו קהל קטן יהיה בלתי איכותי בעליל? ואיך יודעים? בודקים איכויות בכניסה?

  3. מעבר ללינק שברשימה, אין לי עוד פרטים – אבל שם יש טלפונים ודוא"ל.

    לגבי הקהל, זאת כמובן התרשמות סובייקטיבית לגמרי; תראי, אף אחד לא ירק על הרצפה, לא נתנו צ'פחות לזמר…מצד שני, לך תדע… האמת היא שזה נכתב, כמאמר האנגלים, עם לשון-בלחי. הייתי צריך להוסיף (-:

השאר תגובה